הכרעת דין
הנני מזכה הנאשם מחמת הספק.
ואלו נימוקי הזיכוי:
לנאשם, סגמון מור (להלן – "הנאשם'") יוחסה עבירה על תקנה 36 (ד) לתקנות התעבורה, בכך שנהג בכביש המחולק לנתיבים שבהם סימני חיצים המובילים לצומת ויצא מהצומת שלא בכיוון בחץ שסומן בנתיב ממנו נכנס לצומת. הנאשם כפר בעבירה.
לאחר שמיעת העדים, התרשמותי מאופן מתן עדותם, עיון במוצגים והערכת חומר הראיות, הגעתי למסקנות הרלוונטיות לנדון, כדלקמן:
בהליך מסוג ההליך לפני ניתן להרשיע על סמך עדות יחידה של עד תביעה אולם בתנאי ועדות זו נטולת כל סתירה או תמיהה. אין זה המצב בפני.
במקרה הנדון, עת/1 ציין בת/1 כי העבירה בוצעה בכביש 444 לכיוון דרום בצומת המרומזרת וע"פ השרטוט שציין בנסיבות המקרה, בצומת מצד אחד פניה שמאלה לכיוון טייבה ופניה ימינה מנתיב מקביל לתחנת דלק סונול. בשרטוט זה צוין רכב הנאשם כשהוא חוצה את הצומת המרומזר ישר, דרך הפניה לתחנת הדלק, על פניו אכן עבירה. אולם השרטוט הנוסף שערך במהלך עדותו, ת/2, שונה משרטוט זה. כעת דובר על צומת אחרת, בהמשך הדרך, שבה אין אזכור לפניה לטייבה אלא רק פניה ימינה לתחנת דלק, מנתיב נוסף, כאשר הרכב של הנאשם חותך מהנתיב ישר ימינה לנתיב הפניה לתחנת הדלק. לאחר שבנתיב זה יש כניסה לדרך עפר ולאחריה תמרור עצור. ואז שב לנתיב ישר במקביל לחץ המורה על פניה ימינה בנתיב. והסתירה ברורה.
הספק גדל עוד יותר לאחר שהציג הנאשם לעת/1 שרטוט שערך הנאשם נ/1, ועת/1 אישר כי שרטוט זה מדויק הרבה יותר מהשרטוט שלו. ע"פ שרטוט זה אכן פנה הנאשם ימינה אך זאת במקביל לצומת המרומזרת, לנתיב שירות שממנו יש פניה ימינה למשתלה (שעת/1 ציין בת/2 כדרך עפר), ולאחר מכן ממשיך הכביש ומשתלב לאחר הצומת המרומזרת עם הכביש הראשי כאשר קו מקווקו מפריד בינו לבין הכביש ישר ובהמשך מצויה תחנת הדלק שרק לפניה חץ יחיד נוסף ימינה. משהציג הנאשם את תמונות הצומת נ/2 שזוהו ע"י הנאשם, הוברר סופית כי יש הבדל משמעותי בין שרטוט מיקום העבירה המיוחסת לנאשם בת/1 לכבישים בשטח עצמו.
יתרה מכך, נדמה כי עת/1 ניסה להתאים עדותו לשינוי שחל בתיאור הצומת, אך לא עלה הדבר בידו. לדוגמה בעמוד 2 ש' 13, תיאר תמרור עצור שנמצא בנתיב נסיעת הנאשם טרם הפניה לתחנת הדלק ואילו ע"פ התמונות נ/2 תמרור העצור הינו ביציאה מדרך העפר המובילה מהמשתלה.
לאור העדויות והראיות שבפני, עולה התמונה הבאה, הנאשם אכן פנה לנתיב ימיני טרם הכניסה לצומת ואולם יתכן כי החצים על הכביש מפנים לפניה ימינה לכיוון המשתלה ואכן בצומת המשתלה, שהיא צומת נפרדת מהצומת המרומזרת, אך מקבילה אליה, יש תמרור עצור ואף רמזור צהוב מהבהב. הנאשם לא פנה למשתלה אלא המשיך ישר, ולא טענה המאשימה כי בכך עבר עבירה ולא הציגה המאשימה בפני מידע על צומת זו. הנאשם המשיך בנסיעה קצרה ישר והשתלב מיד בתנועה שמאלה בקו מקווקו, וזאת לטענתו ע"פ נ/1 בטרם הגיעו לחץ המורה על הפניה לתחנת הדלק, ששם לטענת עת/1 עבר העבירה שיחס לנאשם בת/1.
חשוב לציין כי בנתיב בו נהג, לאחר הצומת המרומזרת אין כל קו רצוף מצדו הימיני של קו הקטעים, שאוסר עליו את הסטייה מנתיב. ואילו הייתי משוכנע כי הגיע הנאשם לחץ בנתיבו לאחר צומת המשתלה ובסמוך לתחנת הדלק, אולי היה מקום לשקול להרשיעו.
כמו כן, לא ציין עת/1 בנסיבות המקרה את אותו פקק כבד שציין בעדותו בע"פ ולא ציין בת/1 נסיבות שלפיהן יכול אני להרשיע בעבירה חלופית כגון קיפוח זכות קדימה של נהגים שממשיכים ישר בצומת המרומזרת.
די לי במובאות לעיל כדי להגיע למסקנה כי בעדות עת/1 ובראיות שהציגה המאשימה בתיק זה, אכן קיימות תמיהות היורדות לשורשי הוכחת יסודות העבירה המיוחסת לנאשם כאמור בהודעת תשלום הקנס.
הואיל ומדובר בעדות יחידה חובה עלי להזהיר עצמי בנושא זה וכפועל יוצא מכך, ברור כי אין בעדות מסוג זה כדי לשכנע אותי, מעל לכל ספק סביר, כי הנאשם ביצוע המיוחס לו. ומהווה מקרה זה דוגמה כי מוטב ששוטר נוסף שנוכח במקום העבירה לכאורה, יערוך מזכר בדבר העבירה, לבטח כאשר הצומת או מערך הצמתים והפניות במקום מסוים אינו כה פשוט.
כיוון שעל המאשימה חלה חובת הוכחת העבירה ולא על הנאשם להוכיח חפותו, הרי לאור האמור מצאתי כי יש קיום סביר לגרסת הנאשם זאת גם אם לא אקבל חלק מטענותיו, קיום המעורר ספק בראיות המאשימה, ספק ממנו הוא רשאי ליהנות.
סוף דבר – על סמך האמור לעיל, לא מצאתי כי המאשימה הוכיחה במקרה זה, מעל לכל ספק סביר, יסודות העבירה המיוחסת לנאשם ואני מזכה אותו, זיכוי מחמת הספק, מביצועה של עבירה על תקנה 36 (ד) לתקנות התעבורה.
במטרה לחסוך מזמנו השיפוטי של בית המשפט ומזמנם של הצדדים, המזכירות תשלח העתק פסק הדין אל הצדדים והמועד של 14.11.13 – בטל בזה.
ניתנה היום, כ"ג חשון תשע"ד, 27 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.