מדינת ישראל נ' נחמיה ואח'

גזר דין

כללי

1.הנאשמים הורשעו, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה שיוחסה להם בכתב האישום - תקיפה הגורמת חבלה ממשית בנסיבות מחמירות לפי סעיפים 380 ו- 382 (א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי ממצאי הכרעת הדין, הנאשמים אשר שימשו כמאבטחים במועדון "גלינה" בנמל תל אביב, תקפו את עודד גנדלר, (להלן - המתלונן) וגרמו לו חבלות בדמות שבר באף וחתך במרכז המצח באורך כ- 5 ס"מ.

כיון שניתנה הכרעת דין מפורטת, אפרט בתמצית בלבד את אירועי אותו ערב שהובילו לביצוע העבירה בה הורשעו הנאשמים:

ביום 25.5.08, הגיעו המתלונן ואחד מחבריו (להלן - אילן) למועדון בסביבות השעה 02:00 לפנות בוקר, כאשר אנשי צוות המועדון סירבו להכניס את המתלונן והסכימו להכניס רק את אילן. השניים המתינו משך למעלה משעה מחוץ למועדון כאשר במהלך זמן ההמתנה ניסה המתלונן לשדל ולשכנע את צוות העובדים להכניסו למועדון, וכחלק מנסיון זה פתח במספר שיחות עם המאבטחים והסלקטורית, אשר נתפסו בעיניהם כ"נדנוד". לקראת סוף שעות הפעילות, וכאשר צוות האבטחה לא עמד בסמוך לכניסה, נכנס אילן למועדון, יצא ממנו עם שני בקבוקי בירה, ומסר אחד מהם למתלונן. בסמוך לכך ניגש נאשם 2 לאילן ולמתלונן ושאל לפשר נטילת בקבוקי הבירה, והמתלונן השיב לשאלה זאת ואף קם ממקומו.

וכך תיאר המתלונן את שאירע באותן שניות:

"יגיל (נאשם 2 – ב.ש) פנה לאילן. אמר לו משהו בסגנון: "מדוע נכנסת? לא נתתי לך רשות." אני קמתי. אמרתי לו "מה אכפת לך? המועדון ירוויח עוד כמה שקלים ", משהו בסגנון הזה. הדבר הבא שאני זוכר זה איזושהי, איזשהו אגרוף לפנים. אני לא בדיוק זוכר מה התגובה הראשונית שלי. אני חושב הושטתי ידיים. הדבר הבא שאני זוכר זה ש... יצחק (נאשם 1 – ב.ש) אוחז אותי מאחורה במעין לפיתת נלסון שכזאת. יגיל בינתיים מגיש אגרוף שני, שלישי, וזהו, בינתיים המאבטח, יצחק מושך אותי אחורה כל הזמן הזה, אחרי האגרוף השלישי יצחק משחרר אותי. אילן מתחיל לגרור אותי אחורה. יגיל מוסיף עוד איזה גנאי כמו: "תסתכל איך אתה נראה, כדאי שתעוף מפה" ".

עדות זו של המתלונן אומצה על ידי בהכרעת הדין כמשקפת את שאירע.

בכל הנוגע לפעולות כל אחד מהנאשמים נקבעו הממצאים הבאים:

"נאשם 2 היה זה שתקף לראשונה את המתלונן במכת אגרוף ששיגר לפניו, ואילו מיד בהמשך חבר אליו נאשם 1, לפת את המתלונן מאחור, ובכך אפשר את המשך תקיפת המתלונן על ידי נאשם 2 ששיגר לפניו שני אגרופים נוספים. אף שמדובר בסיטואציה ברורה של שותפות וביצוע בצוותא, נראה כי חלקו של נאשם 2 משמעותי יותר מחלקו של נאשם 1, שאף היה כפוף למרותו המקצועית של נאשם 2"

תסקירי שירות המבחן ועדויות לעונש

2.לאחר הכרעת הדין נשלחו הנאשמים לעריכת תסקיר בשירות המבחן, ואף נשלחו לבחינת התאמתם לביצוע עבודות שירות.

מתסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו של נאשם 1 עולה כי הנאשם בן 27, רווק, גדל במשפחה נורמטיבית, ושירת שירות מלא כלוחם ומפקד בחטיבת "גולני" ואף משרת במילואים. עם סיום שירותו הצבאי, ולמשך תקופה של 3 שנים, עבד כמאבטח במועדוני לילה, ובהמשך - עבד כקצין ביטחון בחברת "שופרסל" ואף קודם לסגן מנהל אזורי. קצינת המבחן מציינת כי הנאשם לקח אחריות על חלקו בביצוע העבירה, מצר על הנזק, אולם טען כי מדובר "בניסיון שלו להפריד בין מעורבים בקטטה". לאור מועד ביצוע העבירה, העובדה כי מאז לא הסתבך הנאשם במעורבות בפלילים, המליץ שירות המבחן על ביטול ההרשעה והטלת צו של"צ בהיקף של 140 שעות.

3. מתסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו של נאשם 2 עולה כי הנאשם בן 29, רווק, שירת שירות צבאי מלא כלוחם ומפקד בחטיבת הנח"ל, ואף משרת במילואים. לאחר שחרורו מצה"ל עבד כמאבטח בחברות אבטחה שונות, ולדבריו, ביצע את תפקידו במסירות ובנאמנות. לפני כשלוש שנים הקים חברת אבטחה בשם "שילון" אותה הוא מנהל. על פי האמור בתסקיר, הנאשם נטל אחריות לתוצאות מעשיו, אך שלל כוונה לפגוע במתלונן, שכן לדבריו – הוא אינו מצדד באלימות. הנאשם אף הציע לפצות את המתלונן. התסקיר כולל המלצה להימנע מהרשעה זאת נוכח החשש שמא יהיה בה כדי לפגוע בהמשך פעילותה העיסקית של חברת האבטחה אשר הנאשם הוא בעליה. לצד ביטול ההרשעה, המליץ שירות המבחן על הטלת צו של"צ בהיקף של 400 ₪.

4.מעדויותיהם של מר אלון מזרחי (מעסיקו הנוכחי של נאשם 1) ומר אשר חקלאי (האחראי על הנאשם במקום עבודתו הקודם של נאשם 1), עולה כי נאשם 1, לאורך השנים וחרף העובדה כי הועסק בתפקידי אבטחה מורכבים, הקפיד להימנע ממעורבות באירועים אלימים. כיום מועסק נאשם 1 בתפקיד מרכזי בחברה להפצת אביזרי עזר לשוק הסלולרי ועושה כן לשביעות רצון בעלי החברה, שאף שוקל לקדמו בעתיד.

עתירת התביעה

5.התובע, עו"ד עומרי גיל, ביקש לדחות את המלצת שירות המבחן לביטול ההרשעה, והפנה לנסיבותיו החמורות של האירוע ולחבלות שנגרמו למתלונן. התובע התייחס לעובדה כי בענייננו של נאשם 1 כלל לא הוצג נזק קונקרטי, ובהתייחס לשני הנאשמים - רכיב קבלת האחריות רחוק מלהיות מניח את הדעת. בנסיבות אלה סבר התובע כי יש להשית על הנאשמים עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלונן.

עתירת ההגנה