מדינת ישראל נ' נוימן

גזר דין

רקע

הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות שני כתבי אישום כמפורט להלן:

א.בכתב האישום הראשון, ת"פ (פ"ת) 15865-01-13 (להלן: "התיק הראשון"), הורשע הנאשם בביצוע עבירה של הסעת שישה או יותר שוהים שלא כדין, לפי סעיף 12א(ג)(1א)(ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב- 1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל").

ב.בכתב האישום השני, ת"פ (כ"ס) 41865-09-12 (להלן: "התיק השני"), הורשע הנאשם בביצוע עבירה של החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין").

2.על-פי המתואר בעובדות כתב האישום בתיק הראשון, בתאריך ה- 12.8.12, בשעה 02:20, בכביש 5 בין כפר קאסם לראש העין, הסיע הנאשם ברכב מסוג ניסאן (להלן: "הרכב") מכיוון עאזון לצומת גהה 6 תושבי האזור.

3.על-פי המתואר בעובדות כתב האישום בתיק השני, בתאריך ה- 6.5.12, בשעה 10:30, במחסום אורנית, החזיק הנאשם בדלת הנהג בסכין קומנדו לשם הגנה עצמית.

4.חוות דעת הממונה על עבודות השירות מצאה כי הנאשם אינו כשיר לבצע עבודות שירות בשל מצבו הבריאותי. בהמשך לכך, שירות המבחן מצא כי בשל מצבו הבריאותי והנפשי, הנאשם אף אינו כשיר לביצוע שירות לתועלת הציבור.

טיעוני הצדדים

לטענת ב"כ המאשימה, עוה"ד תמיר גינדין, יניב פרטוק ונדב רייכמן, הנאשם יליד 1956. באמתחתו הרשעה אחת משנת 2008 בגין ביצוע עבירות איומים. בנוגע לתיק הראשון, ישנה חומרה בעבירה בשל הסיכון שנשקף לביטחון הציבור, המדינה חשופה לפגיעות מאותם שוהים בלתי חוקיים שמבקשים לפגוע בתוך מדינת ישראל והנאשם הקל על הגעתם של שוהים אלה ממקום למקום בתוך ישראל. מדיניות הענישה במקרים אלה הינה מחמירה. המאשימה טענה כי המתחם הראוי, כאשר מדובר בעבירה של הסעת 6 שב"חים, הינו בין 3 ל-18 חודשי מאסר בפועל. בהתייחס לתיק השני, טענה המאשימה כי אין צורך להכביר מילים באשר לחומרה של החזקת סכין בכלל, ובפרט סכין קומנדו. המאשימה עתרה למאסר בפועל בהתאם למתחם, מאסר על תנאי, קנס כספי, פסילה בפועל ופסילה על תנאי. לאחר קבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות, עמדה המאשימה על עתירתה להטלת מאסר בפועל על הנאשם.

לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד שרון גלסנר, מדובר בנאשם כבן 57. באשר לתיק השני, הנאשם נהג ברכב באזור אורנית, ולכן נשא עליו סכין לשם הגנה עצמית. בחיפוש שנערך במכוניתו, הנאשם אמר לשוטרים כי אין בחזקתו נשק להגנה עצמית, אלא יש לו סכין והוא אף אמר לשוטרים היכן היא נמצאת. ברכב הייתה לא רק סכין, אלא אף ציוד דייג וצלילה, כך שניתן להבין את הימצאותה של הסכין בחזקת הנאשם. הנאשם הסביר בחקירתו כי היה בעבר בוחן תאונות דרכים והיה לו אישור לנוע עם סכין. הנאשם בעל 76% נכות (נ/2) שנקבעו לו על ידי המוסד לביטוח לאומי בשל שלושה צנתורים שעבר, אירוע מוחי, סכרת, לחץ דם גבוה וניתוח מעקפים שעבר. הנאשם סובל ממצב כלכלי קשה מאוד, החל משנת 2011 הנאשם נמצא בהליכי פשיטת רגל, ישנם עיקולים על נכסיו, כאשר היום הנאשם חי מקצבה בסך של 1,795 ₪ שהוא מקבל מהביטוח הלאומי. בשל מצבו הרפואי של הנאשם, עתרה ב"כ הנאשם להטיל על הנאשם מאסר על תנאי. לאחר קבלת חוות דעת הממונה על שירות המבחן, עמדה ב"כ הנאשם על עתירתה להטיל על הנאשם מאסר על תנאי.

הנאשם עצמו טען כי הוא עבר 5 ניתוחי מעקפים, הוא מזריק אינסולין, אובחן לאחרונה כחולה במניה-דפרסיה. כמו כן, טען כי היה איש משטרה וקבלן הוצאה לפועל של בתי המשפט.

דיון וגזירת הדין

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים סבורני כי יש לגזור על הנאשם עונש של קנס כספי ממשי, וכן מאסר על תנאי.

בקביעת מתחם העונש ההולם, בהתאם לעקרון ההלימה, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. במקרה דנן, הערכים החברתיים אשר נפגעו על-ידי ביצוע העבירות הינם זכותה של מדינה ריבונית לקבוע את זהות הבאים בשעריה, וכן שלמות הגוף ובטחון הציבור.

בחינת מידת הפגיעה בערכים המוגנים מובילה למסקנה כי ביחס לעבירה של הסעה שלא כדין, נגרמה פגיעה משמעותית בערך המוגן בשל העובדה שהנאשם הסיע 6 שוהים בלתי חוקיים. לא בכדי קבע המחוקק עונש מאסר מרבי של שלוש שנות מאסר בגין הסעת 6 תושבים זרים או יותר, חלף שנתיים מאסר בגין הסעה שלא בנסיבות המחמירות. ביחס לעבירה של החזקת סכין שלא כדין, נגרמה פגיעה ברף נמוך יחסית בשל העובדה שהנאשם החזיק בסכין לשם הגנה עצמית.

בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים החל ממאסר על תנאי וכלה במאסרים בפועל למספר חודשים, כמפורט להלן:

א.ברע"פ 3865/09 עיאדה נ' מדינת ישראל (10.5.09) נדחתה בקשת רשות ערעור של נאשם, אשר הורשע בעבירה של הסעה שלא כדין (14 שוהים). בית המשפט המחוזי הפחית את עונשו של הנאשם מ-7 חודשי מאסר בפועל ל- 4 חודשים. בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור והותיר את העונש על כנו.

ב.ברע"פ 1941/09 עלאדין נ' מדינת ישראל (26.3.09), נדחה ערעורו של נאשם שהורשע על-פי הודאתו בשתי עבירות של הסעת תושב זר שלא כדין, ונדון ל-6 חודשי מאסר בפועל.

ג.בת"פ (רח') 2529/05 מדינת ישראל נ' חרפוש (14.11.05) נדון נאשם שהורשע בעבירות של שהייה בלתי חוקית בישראל, הסעת שוהים בלתי חוקיים (12 שוהים) והכשלת שוטר, לעונש של שישה חודשי מאסר בפועל.