מדינת ישראל נ' משה ליבוביץ

בפני

סגן נשיא אינאס סלאמה 11 באפריל 2012

הכרעת דין

בתיק זה החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו, מששוכנעתי כי עלה בידיו להראות שהתמרור נשוא כתב האישום הוצב וסומן שלא כדין.

1.לנאשם הנ"ל יוחסה עבירה של מעבר בצומת שלא בכיוון החץ שסומן בנתיב ממנו נכנס לצומת וזאת בניגוד לתקנה 36(ד) לתקנות התעבורה.

2.הנאשם למעשה הודה בעובדות כתב האישום, אך כפר בחוקיות התמרור והצבתו וטען כי אין להשית עליו אחריות פלילית בגין תיק זה.

3.מטעם התביעה העיד רס"מ אסף מרקו (להלן: "השוטר"), מי שערך את דו"ח התנועה. הנ"ל העיד, כי הנאשם נסע בנתיב השמאלי המסומן ע"י שלושה חצים לנסיעה ישר ופנה בצומת (כיכר תנועה) ימינה בניגוד לחצים.

בחקירתו הנגדית ובתגובה לטענת הנאשם כי החצים אינם ברורים ולא סומנו כראוי, במיוחד בעת נסיעת משאיות בנתיב הימני, ציין השוטר, כי לטעמו החצים מספיק ברורים כדי שהנהג יוכל להבחין בהם לפני הפנייה ימינה.

4.הנאשם בחר להעיד והגיש מסמכים שיש בהם לדידו כדי להוכיח את חפותו. הוא הגיש מצגת מודפסת בה מפורטות טענותיו (נ/1) ותוכניות מפורטות לעניין מיקום העבירה הדנטען (נ/2 ו- נ/3).

הנאשם העלה מספר טיעונים מדוע אין להטיל עליו אחריות בתיק זה, שאת מרביתם מצאתי לדחות, שכן טענותיו כי לא ניתן להבחין בחצים או כי נפלה טעות בדו"ח בשל המרחק שציין השוטר, אין בהן כדי לפטור אותו מאחריות שהרי על הנהג החובה להבחין בתמרורים שהוצבו, גם על פני הדרך ולפעול על פיהם. גם הטיעון לפיו הסימון אינו מתאים לכיכר תנועה (שכן משמעות החץ הישר היא כי כל מי שפונה שמאלה מבצע עבירה), אינו מקובל עליי, שכן משמעותו של הסימון הוא כי בכניסה לכיכר הנסיעה צריכה להיות ישר (להבדיל מפנייה ימינה) וכאשר בהמשך נתונה לנהג אפשרות הבחירה בין יציאה ישר מהכיכר או לפנות שמאלה בסיומו.

5.טיעון נוסף שהעלה הנאשם ואשר הביא אותי בסופו של יום לפטור אותו מאחריות ולזכות אותו מהעבירה המיוחסת לו, עניינו בחוקיות הצבתו של התמרור, שכן לא שוכנעתי כי התמרור הוצב וסומן כחוק, ולכן מצאתי כי מתקיימת ההגנה שבתקנה 22(א) סיפא לתקנות התעבורה.

בכגון דא, הגיש הנאשם שתי תוכניות מאושרות של הצומת האמור, האחת מיום 6.3.05 (לפי תאריך המכתב ששלח המפקח המחוזי על התעבורה במחוז חיפה והצפון למהנדס העיר חיפה) והשנייה מיום 13.8.08 (שנשלחה על ידי אותו מפקח למנכ"ל רכבת ישראל). הנאשם טוען, כי במועד הדו"ח דנן, הסימון במקום היה לפי התוכנית הראשונה בעוד שבאותה עת חלה תוכנית אחרת ושונה, היא התוכנית השנייה ומשכך המשמעות היא שהסימון עפ"י התוכנית הראשונה אינו כדין. הנאשם הוסיף, כי לפני מספר חודשים בוצע במקום סימון עפ"י התוכנית השנייה ובכך למעשה בוטל הסימון הקודם,שעל פיו יוחסה לו העבירה.

6.לאחר שעיינתי בתוכניות שהגיש הנאשם ונתתי דעתי לטיעוניו בעניין זה, מצאתי לאמץ את ההסבר שהעלה ולקבוע כי אכן בזמן ביצוע העבירה חלה על הצומת נשוא כתב האישום תוכנית אחרת מאושרת שהחליפה את התוכנית הקודמת, בעוד שהסימון בפועל נותר בהתאם לתוכנית הקודמת, על כל המשתמע מכך.

קביעה זו יש בה כדי לספק הגנה לנאשם מפני אחריות בתיק זה, שכן מרגע שאושרה התוכנית השנייה, הסימון היה צריך להיות שונה. גם אם בסופו של יום לא היה שינוי בנתיבים ובכיווני הנסיעה בצומת, השינויים בתוכנית השנייה יש בהם כדי להשליך על אחריותו של הנאשם, שעה שלטענתו הסימונים עפ"י התוכנית הישנה היו בעייתיים מבחינת שדה הראייה והאפשרות להבחין בהם ע"י עוברי הדרך.

7.לא נעלמה מעיניי טענות המאשימה כי אין זו נסיעתו הראשונה של הנאשם במקום, אך משהצליח הנ"ל להראות כי נערך שינוי בתוכנית המאושרת של הצומת וכי התוכנית החדשה טרם סומנה בעת ביצוע העבירה, יש בנסיבות העניין כדי לפטור את הנאשם מאחריות בתיק זה ולזכותו מהמיוחס לו.

מודעת זכות ערעור לבית המשפט המחוזי כחוק.

המזכירות תעביר עותק הכרעת הדין לצדדים בדואר.

ניתנה היום, י"ט ניסן תשע"ב , 11 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.