מדינת ישראל נ' מפארגה(אסיר)

גזר דין

1.הנאשם הורשע, ע"פ הודאתו, בעובדות כתב האישום המייחס לו שתי עבירות של התפרצות לבית מגורים בכוונה לבצע גניבה או פשע, עבירה על סעיף 406(ב) בחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "החוק"); שתי עבירות של גניבה, עבירה על סעיף 384 בחוק; התפרצות לרכב בכוונה לבצע גניבה או פשע, עבירה על סעיף 413 ו' סיפא בחוק; גניבת רכב, עבירה על סעיף 413 ב(א) סיפא בחוק; שתי עבירות של היזק בזדון, עבירה על סעיף 452 בחוק; שתי עבירות של שהייה שלא כדין בישראל, עבירה על סעיף 12(1) בחוק הכניסה לישראל, התשי"ב- 1952 והחזקת מכשירי פריצה, עבירה על סעיף 409 בחוק.

אישום ראשון (פ.א. 44298/09, 44302/09- תחנת ראשל"צ)-

בתאריך 2.12.09, בין השעות 01:00 ל- 05:00, התפרץ הנאשם, שהינו תושב האזור, לביתו של יוסף אבואב (להלן: "אבואב") אשר בבית 420, בכפר חב"ד (להלן: "בית 420"), בכך שעקר את סורג החלון, חתך את הרשת, פתח את התריסים ונכנס אל הבית. באותן נסיבות, גנב הנאשם מביתו של אבואב את הפריטים כמפורט בסעיף 2 בכתב האישום. מיד ובסמוך, התפרץ הנאשם אל הרכב של שמואל אבואב, בכך שפתח את אחת מדלתות הרכב באמצעות המפתח שגנב קודם מביתו של אבואב, הכניס אל תוך הרכב את הרכוש הגנוב, נכנס אל הרכב ונסע למרחק של כ- 150 מ"ר מביתו של אבואב. הנאשם ביצע את המתואר לעיל תוך כניסתו ושהייתו בישראל, וזאת כשאין בידו אישור כניסה או שהיה כחוק.

אישום שני (פ.א. 44308/09- תחנת ראשל"צ)-

בתאריך 2.12.09, בין השעות 01:00 ל- 05:00, בבית 454 בכפר חב"ד (להלן: "בית 454"), התפרץ הנאשם אל בית 454 אשר בבעלותו של יוסף גוטמן (להלן: "גוטמן"), בכך ששבר את שלבי התריס ונכנס אל הבית. באותן נסיבות, גנב הנאשם מביתו של גוטמן 5 שעונים מסוגים שונים וכסף מתוך קופת צדקה. בנסיבות המתוארות החזיק הנאשם בסכין מסוג "לדרמן" היכולה לשמש, בין היתר, לחיתוך גדרות תיל, רשתות או מוליכים חשמליים.

אישום שלישי (פ.א. 44298/09- תחנת ראשל"צ)-

בתאריך 2.12.09, סמוך לשעה 18:03, שהה הנאשם, ביישוב כפר הנגיד, שלא כדין ומבלי שהחזיק אישור שהייה מכל סוג שהוא בישראל ו/או אישור עבודה כלשהו.

2.ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש הפנתה לעברו הפלילי של הנאשם, למאסרים על תנאי התלויים ועומדים כנגדו ולהודאתו באישומים המיוחסים לו נשוא דיון זה. לדבריה, העובדה כי הנאשם שב לבצע פעם נוספת את אותן העבירות כשבעה חודשים בלבד לאחר שחרורו ממאסר ממושך, מלמד כי בחר בדרך העבריינית כדרך חיים. לטעמה, בשל העובדה כי עבירת ההתפרצות לדירה ועבירת גניבת רכב הינן בבחינת מכת מדינה, יש להחמיר בעונשם של מבצעיהן והפנתה לפסיקה בנושא. אשר על כן, עתרה להשית על הנאשם מאסר בפועל ממושך, הפעלת המאסרים על תנאי התלויים כנגדו, תוך הפעלת המאסר הארוך בן 12 חודשים במצטבר לעונש נשוא דיון זה, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי.

3.ב"כ הנאשם בטיעוניה לעונש הפנתה לנסיבות חייו של הנאשם ובהן מצוקתו הכלכלית אשר, לדידה, הביאו אותו לבצע את העבירות המיוחסות לו. לדבריה, הנאשם לקח אחריות על מעשיו, הודה בהזדמנות הראשונה וחסך בזמן שיפוטי יקר. לפיכך, לטעמה, יש מקום להתחשב בכך, ועתרה להפעיל חלק מהמאסר על תנאי בחופף לעונש שיושת עליו, להתחשב בגילו הצעיר וכדי לאפשר את שיקומו.

4.עבירות של גניבת רכב או התפרצות לדירה, גם אם אינן "מתוחכמות", הן מסוג העבירות שיש בהן מסוכנות אינהרנטית נוכח הפוטנציאל הטמון בהן להתפתחות אלימה. כמו כן יש בהן משום נטילת רכושו של הפרט ופגיעה ב"מבצרו" ובביטחונו. לפיכך, בתי המשפט חזרו וציינו בערכאות השונות את החומרה שבעבירות אלה וקבעו לא אחת כי מחובתו של ביהמ"ש לתרום את תרומתו למיגור תופעה קשה וחמורה זו, באמצעות נקיטת "יד קשה" ומתן ענישה מרתיעה. לטעמי, בנסיבות מקרה בו עסקינן, נראה כי לא אטעה אם אומר כי הנאשם אינו מכבד חוק וסדר. לדידי, גם אם קיימות נסיבות אישיות מקלות לנאשם, עדיין כאשר מדובר באדם שכמותו, שחוזר ופוגע בציבור בדרכים שונות, תוך שהוא מבצע את המיוחס כשהוא שוהה שלא כדין, כל אלה די בהם כדי להצביע על סכנה מוחשית לביטחונו של הציבור והצורך במתן ענישה מרתיעה.

לעניין זה יפים דבריו של כב' השופט רובינשטיין ברע"פ 1708/08 מרדכי לוי נ' מדינת ישראל, תק-על 2008(1), 3448, בפסקה ט', כדלקמן:

"...בית המשפט המחוזי צדק גם צדק משהטעים את הצורך בחומרה בענישה בעבירת התפרצות ובעבירות הרכוש בכלל, שהיו - אפשר לומר- למכת מדינה, למקור דאגה וטרוניה לאזרחים רבים ולפגיעה בתחושת ביטחונם. נקל לשער את החוויה הקשה העוברת על קרבנות הפריצה, בשובם לביתם והנה הפיכת סדום ועמורה בתוכו וחפצים וכסף נעלמו ואינם, ולעיתים קרובות משמעות הדבר היא כי הרכוש יירד לטמיון, שכן העבריין לא יילכד; כך גם באשר למי שהשכים לעבודתו והנה רכבו שהחנה לעתותי ערב איננו, כי נגנב. אמנם במקרה דנא, נלכד המבקש בכף ועמו הרכוש מאותה פריצה בה נעצר, וכן השיב חלק מרכוש אחר...אך אין בכך כדי לפצות על הטראומה שגרם...".

5.לאחר ששמעתי את ב"כ הצדדים, עיינתי בפסיקה שהוגשה לעיוני ושקלתי את הנסיבות הצריכות לעניין ובהן, גילו של הנאשם, הודאתו והחיסכון בזמן שיפוטי יקר, עברו הפלילי, חומרת העבירות והאינטרס הציבורי, גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א.מאסר בפועל למשך 18 חודשים, מיום מעצרו 02.12.09.

ב.מורה על הפעלת מאסר על תנאי שנגזר על הנאשם ביום 01.03.07, בת.פ. 4401/06 (בימ"ש שלום רמלה), בן 12 חודשים במצטבר לעונש שנגזר.

ג.מורה על הפעלת מאסר על תנאי שנגזר על הנאשם ביום 01.03.07, בת.פ. 4401/06 (בימ"ש שלום רמלה), בן 6 חודשים בחופף לעונש שנגזר.

כך שהנאשם ירצה עונש מאסר של 30 חודשים, החל מיום מעצרו – 2.12.09.

ד.מאסר על תנאי למשך 12 חודשים, והנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם כן יעבור, בתוך שלוש שנים מיום שחרורו, עבירות כנגד הרכוש.

ה.מאסר על תנאי למשך 8 חודשים, והנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם כן יעבור, בתוך שלוש שנים מיום שחרורו, עבירה של שהייה שלא כדין ועבירת היזק בזדון.