מדינת ישראל נ' מלכה(עציר)

החלטה

1.בהתאם להחלטתי מיום 13.7.11 שוחרר המשיב בתנאי מעצר בית מלא ותנאים אחרים אשר פורטו בהחלטה.

2.נוכח בקשת המבקשת ניתן עיכוב ביצוע שלאחריו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי – ערר אשר נדון ביום 15.7.11.

3.בית המשפט המחוזי בהחלטתו בא לכלל מסקנה כי יש מקום לבקש תסקיר של שירות המבחן שיתמקד אך ורק בבדיקת המסוכנות הנשקפת מהמשיב עצמו באם ישוחרר לחלופה כפי שנקבעה על ידי ומבלי ששירות המבחן יבדוק את החלופה עצמה.

4.עוד העיר בית המשפט המחוזי בהחלטתו כי נעדרה מהחלטתי התייחסות לאירוע שאירע בבית המשפט המחוזי בערר הראשון שהוגש ואשר דיון התקיים ביום 28.6.11.

5.שירות המבחן הגיש תסקיר בעניינו של המשיב ביום 17.7.11. בתסקיר נאמר בין היתר כי הוצג בפני שירות המבחן מכתב החברה בה עובד המשיב ממנה עולה כי הוא עובד אמין ומסור אשר לא ארעו עימו כל בעיות עם מקבלי שירות או נותני שירות. קצינת המבחן מציינת כי שוחחה עם מעסיקיו של המשיב, אשר מוכנים לקבלו להמשך עבודה.

6.שירות המבחן מתרשם כי המשיב עושה מאמצים לארגן את חייו באופן נורמטיבי יותר, אם כי באופן שבו תיאר את ההתמודדות עם הסיטואציה שעומדת ברקע למעצרו, עולה התנהגות על פי דפוסים אימפולסיביים ותוקפניים, ולפיכך לא יוכל לשלול סיכון למעורבות באלימות בעתיד. לצד זאת מציין שירות המבחן כי כיום ניכרת התייחסות של המשיב לעצמו מעמדה של ביקורת עצמית, אשמה ותחושת כשלון למול מעצרו הנוכחי והוא מתרשם כי המשיב חושש לאבד את ההשגים אליהם הגיע, דבר שלהערכתו של שירות המבחן יכול להצביע על המשמעות של המעצר כגורם מרסן ומפחית סיכון.

7.נוכח החלטת בית המשפט המחוזי מציין שירות המבחן כי לא בחן את הערבים אשר הוצעו ולפיכך לא עלה בידו לגבש החלטה לגבי התאמתם כמפקחים למשיב.

8.ב"כ המבקשת חוזרת על עמדתה העקבית של המבקשת לפיה בנסיבות הבקשה שבפני, על רקע החלטת בית המשפט המחוזי ואף לאור האמור בתסקיר, אין מקום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר ויש להותירו במעצר עד תום ההליכים. טיעונה של ב"כ המבקשת מפורט בפרוטוקול מעלה ולא מצאתי לשוב ולאזכרו.

9.ב"כ המשיב בדעה כי נוכח האמור בתסקיר שירות המבחן אשר לשיטתו הינו תסקיר חיובי, יש מקום להותיר את ההחלטה מיום 13.7.11 על כנה ולשחרר את המשיב לחלופת המעצר, זאת לאחר שהערבים/המפקחים מצאו מתאימים לכך. אף טיעונו מפורט בפרוטוקול מעלה ולא מצאתי לשוב ולאזכרו.

10.לאחר שנתתי דעתי לטיעוני ב"כ הצדדים נחה דעתי כי אין מקום לשנות מהחלטתי מיום 13.7.11 ולא מצאתי כי תסקיר שירות המבחן העלה מסוכנות חריגה של המשיב אשר לא ניתן לאיינה באמצעות שחרורו לחלופת המעצר שהוצגה בפני ואשר מצאתיה (את שלושת המפקחים) כראויה וככזו שיש בידה להתמודד עם המסוכנות הנשקפת מהמשיב.

11.בית המשפט המחוזי ציין בהחלטתו כפי שאף מותב זה התרשם כי המשיב אינו אדם שעבר תהליך של שיקום רב שנים ורישומו הפלילי נקי מזה כ- 8 שנים. ערכאה זו הדנה בתיק מעצר איננה ערכאה עונשית ועברו הפלילי של המשיב מעיק ככל שיהיה יכול וילקח בחשבון על ידי בית המשפט שידון בתיק העיקרי.

12.מתסקיר שירות המבחן עולה כי השירות מתרשם שמעצרו של המשיב בו הוא נתון מזה כחודש וחצי והביקורת העצמית שמפעיל המשיב על עצמו, יש בהם לשמש גורם מרסן ומפחית סיכון.

13.ההנחה היא כי בכל שחרור לחלופת מעצר קיים סיכון מסוים ועל בית המשפט לבחון האם מדובר בסיכון סביר אשר עומד בד' אמות סע' 21(ב)(1) לחוק המעצרים אשר קובע כי בית המשפט לא יצווה על מעצר באם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך שתפגע בשחרורו של נאשם באופן פחות יותר.

14.שירות המבחן אינו מציין בתסקיר המעצר כי נשקפת מן המשיב מסוכנות חריגה וגבוהה, כזו שלא ניתן יהא לאיינה בחלופת מעצר הולמת כפי שנמצאה ונבחנה על ידי בית משפט זה בדיון הקודם.

15.בסופו של יום, ראוי להזכיר כי למשיב מיוחסות עבירות של תקיפה ואיומים, כאשר התקיפה כפי שאת חלקה ראה בית המשפט וצפה בה בקלטת אינה במדרג חומרה גבוה וכפי שציין בית המשפט המחוזי שימוש בסכין אשר נטען כי הוחזקה על ידו לא נעשה בפועל.

16.באיזון שבין אינטרס הציבור לאיון מסוכנות של חשודים בעבירות מן הסוג המיוחס למשיב ובין הכלל אותו משמיע חוק המעצרים, סבורני כי האיזון מושג על דרך שחרורו של המשיב בתנאי מעצר בית מלא ובפיקוח צמוד.

17.אשר על כן, החלטתי מיום 13.7.11 תעמוד בתוקפה בכפוף לקיום כל האמור בה.

ניתנה והודעה היום ט"ז תמוז תשע"א, 18/07/2011 במעמד הנוכחים.

דורון חסדאי, שופט