החלטה
1.בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים הפליליים המתנהלים כנגדו, וזאת לפי סעיף 21 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו – 1996.
כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 334 + 335 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, והחזקת סכין שלא כדין לפי סעיף 186 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
2.ב"כ המשיב טוענת לכרסום ממשי בראיות המצויות בידי התביעה.
לדבריה על-פי עדות המתלונן עצמו, התפתח ויכוח בינו לבין אביו של המשיב- יצחק (איציק) מליק, על רקע חוב כספי של המתלונן, במהלך הויכוח ראה המתלונן מישהו רץ מספר מטרים לכיוונו וזיהה אתו כבנו של יצחק מליק (הוא המשיב), איך שהמשיב הגיע הסתובב המתלונן לברוח ואז קיבל מכה בכתף, החל לברוח, החליק ונפל קם שוב ורץ לכיון התחנה המרכזית, המתלונן הצליח בסופו של דבר לחמוק מפני המשיב והמשיב עזב אותו.
לדבריה המשיב עצמו אינו מדבר בעדותו על דקירה.
זאת ועוד, לדבריה גם מעדות העד גולן לוי עולה כי הבחין במשיב רודף אחרי המתלונן, דלק אחריו ותפס אותו יחד עם השוטר משה יעקב. אז הגיע למקום המתלונן והשניים, המתלונן והמשיב, שוחררו על-ידי השוטר לאחר שהסתדרו ביניהם ולא היו מעוניינים בטיפול.
לדברי עד זה לא ראה את המשיב אוחז בסכין ולא הבחין בסימני דם.
ב"כ המשיב מוסיפה וטוענת כי גם מדו"ח הפעולה של השוטר רס"ר יעקב משה עולה כי לאחר שחסם את המשיב ועצר אותו, ערך תחקור מהיר, במהלכו הוברר לו שהיה ריב עם קרוב משפחה שהיה במקום, אין תלונה של המתלונן והמשיב ברח משום שנבהל מהניידת שראה. השניים השלימו במקום, השוטר התרשם כי אין חשש להמשך עבירה והם שוחררו איש איש לדרכו.
ב"כ המשיב מפנה לעובדה נוספת ולפיה בחיפוש שנערך על המשיב לא נתפסה סכין.
מכל האמור מבקשת הסנגורית המלומדת ללמוד כי קיים כרסום ממשי בראיות המצויות בידי התביעה.
לדבריה אין ראיות לכך כי אכן המשיב הוא שדקר את המתלונן, באשר המתלונן עצמו מדבר על מכה בכתף בלבד ובמועד הארוע עצמו לא נצפו על-ידי איש מהעדים סימני דקירה או כתמי דם על המתלונן.
אשר על כן ונוכח הכרסום הראייתי טוענת ב"כ המשיב כי יש מקום להורות כבר בשלב זה, על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.
3.ב"כ המבקשת טוענת לקיומן של ראיות לכאורה בדמות תעודה רפואית מיום הארוע, ולפיה אובחן אצל המתלונן פצע דקירה בגב עליון מצד ימין.
ב"כ המבקשת מפנה לעדות המתלונן לפיה קיבל מכה מאת המשיב כאשר המשיב רץ לכיוונו, ומיהר להמלט בריצה מהמקום כשהוא מבוהל וצועק לעזרה. בנסיבות הללו לא היה מודע כלל לעובדה כי נדקר ורק לאחר מכן החל לחוש חום וסחרחורות נשכב על הכביש והזעיק את חברו לעזרה רק כשהגיע החבר הבחין האחרון כי המתלונן נדקר בגבו.
עוד מפנה ב"כ המבקשת לדו"ח העימות המצוי בתיק בו מטיח המשיב בפני המתלונן כי הוא רץ לכיוונו, נתן לו מכה, והוא לא ידע שזו דקירה אלא חשב שזה סתם בוקס, הוא רץ ברחוב ונפל כאשר המשיב ממשיך לרדוף אחריו, הוא עדיין לא ידע כי מדובר בדקירה ורק בשלב מאוחר יותר הרגיש לא טוב, התקשר לחבר, והחבר שהינו חובש הבחין כי אכן המתלונן נדקר.
כן מפנה ב"כ המבקשת לעדות עד הראיה גולן לוי שראה את המשיב רודף אחר המתלונן. מפנה לעדות דרור זיו, חברו של המתלונן, אשר הוזעק על-ידי המתלונן שטען בפניו כי הותקף, ולכשהגיע ופגש במתלונן היה הוא הראשון שהבחין בכתם דם על חולצתו והבחין בדקירה בגבו.
לאור כל האמור טוענת ב"כ המבקשת לקיומן של ראיות לכאורה. משכך ונוכח העבירה המיוחסת למשיב גם לעילת מעצר סטטוטורית שבבסיסה חזקת מסוכנות המתעצמת נוכח עברו הפלילי של המשיב והמאסר על תנאי התלוי ועומד כנגדו.
4.דיון
אכן בעדותו מיום 20/12/09 שעה 15:00, שנגבתה בבית החולים, טוען מפורשות המתלונן כי במהלך ויכוח עם אביו של המשיב הבחין במשיב רץ לעברו, וכשהגיע אליו והוא ביקש להסתובב ולברוח קיבל מכה בכתפו מהמשיב כאשר בשלב זה לא מדבר המתלונן על דקירה.