מדינת ישראל נ' מאירוב(עציר) ואח'

החלטה

בעניינו של משיב 2

1.בפני בקשה לעיון חוזר.

במסגרת הבקשה עותרת ב"כ המבקש לאפשר למבקש לצאת לעבודה ממעצר הבית בו הוא מצוי.

לטענת ב"כ המבקש, המבקש מצוי במעצר תקופה של חודש וחצי כשבמהלכם נולד ילדו הרביעי.

עובדת לידתו של ילדו הרביעי מכבידה על הוצאות הבית שאינן מועטות כנטען ומוסיפה לשולחן המשיב פה נוסף שעליו להאכילו ולכלכלו.

כפי שנטען בבקשה, למשיב הוצעה עבודה והמעביד מוכן להעסיק ולפקח על כל תנועותיו החל מאיסופו ועד השבתו לביתו.

2.ב"כ המשיבה מתנגד לבקשה.

לטענתו, אין הבקשה עומדת בסעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה) (מעצרים) שכן לא חלף זמן ניכר ואף לא נשתנו נסיבות או התגלו עובדות חדשות שלא היו ידועות קודם לכן.

3.הצדדים תמכו טיעוניהם בפסיקה.

4.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה.

5.אחד התנאים בסעיף 52 לחוק המעצרים הינו כי יחלוף זמן ניכר ממועד מתן ההחלטה.

החלטתי לשחרר את המבקש למעצר בית ניתנה רק לאחרונה ביום 14.09.10 ומבחינתי ובשים לב לפסיקה שהציגה המשיבה, אין מדובר בזמן ניכר.

6.אף שינוי הנסיבות הנטען אינו שינוי נסיבות שכן אחד השיקולים שעמדו לנגד עיני ביהמ"ש בהחלטתו לשחרור המבקש למעצר בית היתה העובדה כי אשתו צפויה ללדת כל יום ולכן לא התקיים גם תנאי זה.

7.עיינתי בבש"פ 3611/10 אליו הפנתה ב"כ המבקש.

אכן בהחלטה זו קבע ביהמ"ש העליון כי זמן ניכר הוא מושג שתלוי בנסיבות העניין. אלא שבאותו מקרה במסגרתו החליט ביהמ"ש לשנות את תנאי השחרור שבועות אחדים לאחר מתן החלטה כפי שקרה בענייננו, דובר בצעיר ללא עבר פלילי שחלקו בעבירות שיוחסו לו אינו מרכזי (ראה סעיף 6 להחלטה).

במקרה דנן עסקינן במבקש בעל עבר פלילי שתלוי ועומד כנגדו עונש מאסר על תנאי ואף בכך יש כדי לתמוך בהחלטתי.

8.לאור הנ"ל, הבקשה נדחית.

ניתנה והודעה היום י"ז חשון תשע"א, 25/10/2010 במעמד הנוכחים.

עוז ניר נאוי, שופט