מדינת ישראל נ' מאיר אסף

החלטה

בתיק זה מיוחסת לנאשם עבירה של אי ציות לאור אדום ברמזור.

הדיון היה קבוע לחודש ינואר 2013. הנאשם הגיש בקשת דחייה למועד זה, מאחר ובכוונתו להגיש בקשה להמרת הדוח ב"אזהרה". לאור בקשת הנאשם נדחה הדיון ליום 29.5.13. במועד זה לא התייצב הנאשם, הוא הורשע על ידי ונגזר עליו קנס בסך 1,500 ₪.

הנאשם הגיש בקשה "לדחייה נוספת", ולמעשה בקשה לביטול פסק הדין, טען כי מועד הדיון "פרח מזכרונו" וכי הוא מתקשה להאמין שביצע את העבירה שכן הוא נוהג 20 שנים בלא עבירה.

בהמשך לאחר שהנחיתי את הנאשם לתקן בקשתו ולפרט בתצהיר את כל טענותיו, הוגשה בקשה מתוקנת לביטול פסק הדין. בבקשתו אישר הנאשם כי "ניתן לראות בבירור שהרכב שלי בתוך הצומת כאשר האור ברמזור הוא אדום, אבל אני מסרב להאמין שנכנסתי באדום". הנאשם מספר כי הוא מכיר היטב את המקום, עובר את הצומת לפחות פעמיים ביום ולא ביצע עבירה כלשהי ב – 20 שנות נהיגה. הנאשם מוכן להתחייב "שאני שולל לעצמי את הרשיון לחודש אם אראה שנכנסתי לצומת באדום". בהמשך מספר הנאשם כי הוא בעל תואר שני במערכות מידע ומפרט אפשרות לטעות בצילום כך שמי שנכנס לצומת באור צהוב יצולם בצומת באור אדום.

המאשימה התנגדה לבקשה, הגישה את העתק התמונות הרלוונטיות, ואולם הייתה מוכנה כי אשקול מחדש את גזר הדין לאור עברו של הנאשם.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בתמונות שהוגשו, לא מצאתי מקום לביטול הכרעת הדין.

הנאשם זומן כדין לדיון ולא התייצב. מקור התקלה נעוץ בנאשם עצמו, בין אם נובע הדבר משכחה גרידא כפי שטען תחילה, או מהעובדה שהחליף את מכשיר הטלפון שלו, כפי שטען בהמשך. בנסיבות אלה, בהתאם להלכות שקבע בית המשפט העליון, מוצדק יהיה לבטל את פסק הדין רק אם מראה נאשם כי נגרם לו עיוות דין (רע"פ 9142/01 סוריא איטליא נ' מדינת ישראל).

לגופו של עניין אישר הנאשם כי הרכב המצולם בתמונות הוא רכבו וכי הוא זה שנהג בו במועד הרלוונטי. הנאשם טעון כי הוא נהג זהיר, אינו מוכן לקבל כי נכנס לצומת באור אדום ומעלה אפשרויות כי נכנס באור צהוב אך צולם בתוך הצומת כאשר הרמזור היה אדום.

עם כל ההבנה לנאשם והערכה לזהירותו בנהיגה, אינני יכול לקבל את טענתו. נושא מצלמות הרמזור נדון לא אחת בבתי המשפט ודומה כי הוכרע זה מכבר. המערכת כוללת גלאי הנמצא 80 ש"מ מקו העצירה ומצלמת את התמונה בתנאי שחלפה שנייה מהופעת האור האדום ברמזור.

כפי שנקבע כבר יותר מפעם אחת מערכת זו מבטיחה כי יצולם אך ורק רכב שנכנס לצומת לאחר שהאור ברמזור התחלף, ואף באה לקראת הנהג כך שאם חצה את הקו בתוך פחות משנייה לאחר ההתחלפות, לא יונצח בתמונה. האפשרות שהעלה הנאשם כי הרמזור התחלף לאחר שחצה את הקו נדונה בבתי המשפט וכבר נקבע בעבר כי מדובר בתרחיש בלתי סביר בו יעבור אדם את הקו במהירות אטית מאוד כ- 13 קמ"ש בלבד. דומה כי במקרה דנן ניתן לדחות אפשרות זו כליל לאור המרחק שעבר רכבו של הנאשם בין התמונה הראשונה לשנייה והעבודה כי באותו פרק זמן התקדמה התנועה כולה – לרבות האוטובוס אותו מזכיר הנאשם בבקשתו - מרחק דומה.

ראו לעניין זה, בין השאר, פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בע"פ 70628/02 ד"ר משה ויינברג נ' מדינת ישראל.

יתרה מכך, מעבר לדרוש, דומה כי אף אם אקבל אפשרות דמיונית שאינה נזכרת כלל בתצהירו של הנאשם – כי האט מהירות נסיעתו – בכביש בינעירוני – למהירות של כמעט עצירה ואז שב והאיץ המהירות רכבו, הרי עדיין אין מחלוקת כי נכנס לצומת כאשר ברמזור אור צהוב, אשר משמעותו למעשה זהה לאור אדום, למעט כאשר לא ניתן לעצור את הרכב בביטחה לפני הצומת. אם היה הרכב המהירות של פחות מ – 13 קמ"ש בעת הגעה לקו העצירה, מובן שניתן היה לעצרו בביטחה לפני קו העצירה, כך שגם בתסריט דמיוני זה המסקנה היא כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו.

אשר על כן, לא מצאתי כל סיבה המצדיקה ביטול פסק הדין, ולכאורה דין הבקשה להידחות.

יחד עם זאת, המאשימה הסכימה בתגובתה לגזירת דינו של הנאשם מחדש ולא חלקה על טענתו כי הוא נוהג זמן רב בלא כל עבירה.

בנסיבות אלה, אני מבטל את גזר הדין בלבד, ובמקום הקנס שנגזר על הנאשם בהחלטתי מיום 29.5.13, אני גוזר עליו קנס בסך 1,200 ₪ בלבד. הקנס ישולם ב – 2 תשלומים החל ביום 15.12.13.

המזכירות תמציא לנאשם שוברי תשלום.

ניתנה היום, י"ג חשון תשע"ד, 17 אוקטובר 2013.