מדינת ישראל נ' ליאת מרום

בפני

שופט שמואל מלמד

הכרעת דין

נגד הנאשמת הוגש כתב אישום, לפיו, ב- 24.01.11 בשעה 17.55 או בסמוך, ברחוב המלכים פינת החרושת אור יהודה, נהגה הנאשמת ברכב תוך שימוש בטלפון נייד. בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשמת כפרה באשמה המיוחסת לה ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העיד השוטר חי זורי. עדותו נשענה רובה ככולה על הדו"ח אשר הוא רשם ביום המקרה – ת/1. על פי רישומו של השוטר, ביום האירוע, השוטר היה בניידת ברח' המלכים. הנאשמת חלפה על פני השוטר, כאשר השוטר היה במרחק כ- 3 מטר מהנאשמת. הבחין השוטר בנאשמת אוחזת ביד ימין מכשיר טלפון נייד בגובה החזה המאיר את פנים רכבה של הנאשמת. השוטר החל בנסיעה אחרי הנאשמת וכרז לה לעצור. השוטר ניגש לנאשמת והסביר לנאשמת את מהות העבירה. הנאשמת הסבירה לשוטר כי לא שוחחה בטלפון ואולי העבירה את הטלפון מהתיק למרכז לוח השעונים בזמן הנסיעה שחלפה על פניו. השוטר ביקש מהנאשמת רישיונות. הנאשמת סירבה להציג לשוטר רישיונות. הנאשמת החלה לגחך ואמרה לשוטר כי אין בכוונתה לתת לשוטר רישיונות. השוטר הסביר לנאשמת כי היא מחויבת להזדהות בפניו. הנאשמת המשיכה בסירובה וטענה כי היא אינה מכירה בו כשוטר ומי הוא בכלל שירשום לה דו"ח. השוטר אמר לנאשמת כי במידה ולא תזדהה הרי שיעצור אותה לצורך זיהוי. הנאשמת צחקה בפניו של השוטר וסירבה להזדהות. השוטר ניגש לדלת הנהגת פתח את הדלת והודיעה לנאשמת כי היא עצורה. הנאשמת סירבה לצאת מהרכב. הנאשמת אמרה לשוטר כי היא קוראת לאביה ואין לו זכות לגעת בה. השוטר אמר לעברה כי לא מדובר בגנון. השוטר חילץ את הנאשמת מהרכב כבל אותה באזיקים. מהלך משיכתה מהרכב נפלה הנאשמת על הרצפה תוך שהיא מועדת. הנאשמת הובלה לניידת. בשלב זה אמרה הנאשמת לשוטר כי הרישיונות נמצאים ברכבה הם ניגשו לרכב והנאשמת מסרה את הרישיונות לשוטר. השוטר רשם לה דו"ח ושיחרר אותה.

תגובת הנאשמת לאוזני השוטר במעמד רישום הדו"ח היתה כפי שנרשמה בכתב ידה של הנאשמת: "לא דיברתי בפלפון הנייד אלא דיברתי בטלפון הקבוע ברכב. השיחה נמשכה בעת השיחה עם השוטר. והוא ראה שדיברתי מהטלפון הקבוע. השוטר השתמש באטימות וגרר אותי על הרצפה ואזק אותי באזיקים."

הנאשמת רשמה בכתב ידה גם תגובה בדו"ח המעצר: "לא סירבתי לתת מסמכים ניסיתי להסביר לשוטר שלא דיברתי בטלפון. באותו זמן דיברתי בטלפון הקבוע ברכב מאחר וע"פ החוק השוטר היה חסר סבלנות הודיע שאני עצורה גרר אותי לרצפה ואזק אותי באזיקים."

עוד מטעם התביעה העיד גיספאן עמית לפי הדו"ח שרשם. הוא היה יחד עם השוטר זורי חי. השוטר כרז לנאשמת לעצור. השוטר ירד מהרכב ושוחח עם הנאשמת כ- 5 דקות. השוטר הבחין בשוטר זורי ניגש לדלת הנאשמת. השוטר ניגש לעברם ואז שמע את הנאשמת אומרת לשוטר זורי אסור לך לשים עלי אזיקים, אני אתקשר לאבא שלי, ותיזהר לך לגעת בי. כאשר השוטר זורי מנגד אומר לנאשמת כי הוא אינו עושה צחוק איתה. השוטר החל לאזוק את הנאשמת שיחרר את חגורת הבטיחות. משך את הנאשמת החוצה, הנאשמת מעדה ונפלה על הרצפה. לאחר מכן הנאשמת נתנה לשוטר זורי את רישיון הנהיגה והלה שיחרר אותה.

בבית המשפט טענה הנאשמת כי דיברה בטלפון הקבוע ברכב עם אחותה,השוטר סימן לה לעצור, השיחה עדיין התקיימה כשהשוטר אומר לה לעצור בצד, הנאשמת לא דיברה דרך הטלפון הנייד, השוטר אמר שהוא ראה את השפתיים שלה נעות. כל השיחה נעשתה בטון גבוה ותוקפני, לתחושתה היה נראה שהשוטר הגיע עצבני עוד לפני שפגש בה. תוך מספר שניות מצאה הנאשמת את עצמה על הרצפה באזיקים, לדברי הנאשמת אין לה סיבה לטעון שלא דיברה בטלפון, כאשר היא רכשה את הרכב היא ניגשה לסלקום והתקינה דיבורית קבועה ברכב.

בחקירה נגדית טענה כי המכשיר הנייד היה בתיק. לגבי האמרה שהשוטר רשם "יכול להיות שהיה רכב שבו העברתי את הטלפון מהתיק לתא הקטן במרכז לוח השעונים". ת' 2 עמוד 2 שורה 3. השיבה הנאשמת "אני לא זוכרת שאמרתי דבר כזה, אני נסעתי 20 שניות והוא עצר אותי על הפניה."

לדברי הנאשמת השוטר "הוא צרח עליי אני השוטר ואני אחליט. אני רציתי רק להסביר לו את הסיטואציה." לדברי הנאשמת השוטר ביקש ממנה רישיונות לראשונה לאחר שהוא אזק אותה.

לאחר ששמעתי את הצדדים, השתכנעתי כי עדות השוטר היא אמת.

שני עניינים עולים לדיון בתיק זה התנהלות השוטר והנאשמת מהלך המפגש בניהם והעניין השני עברת הטלפון.

לגבי התנהלות הצדדים, אני סבור ששני הצדדים תרמו תרומה משמעותית כדי שהאירוע יסלים ויגיע לתוצאה הכושלת. הנאשמת התנהלה בצורה לא ראויה כלפי השוטר. וודאי שלא כיבדה אותו ואת עבודתו באכיפת החוק. הנאשמת שוחחה בטלפון, כאשר היא מנהלת שיחה עם השוטר אך לא טרחה להפסיק את השיחה שניהלה עם אחותה. מעבר לכך, השוטר ציין מספר פעמים כי הנאשמת גיחכה, וצחקה בפניו של השוטר. דבר המקבל חיזוק ע"י השוטר המתנדב שהיה במקום. מפגש אזרח שוטר צריך ושני הצדדים יכבדו אחד את השני. גרסת הנאשמת כי השוטר פנה אליה ואמר לה שהיא עברה עברת שימוש בטלפון ותוך מספר שניות נעצרה. אינה מסתדרת עם גרסתה, כי היא ניסתה להסביר לשוטר כי לא שוחחה בטלפון דבר שוודאי לקח יותר מכמה שניות. בנסיבות אלו אין לי אלא לדחות את גרסתה כי השוטר הגיע טעון והוציא זעמו על הנאשמת. שכן כנראה הנאשמת לא רצתה לקבל את הדו"ח והשיבה לשוטר בצורה שאינה ראויה לאירוע ואינה מכבדת את שני הצדדים. גם התנהלות השוטר לוקה בחסר. אירוע מהסוג הזה אין מקומו להסתיים במעצר. השוטר בהחלט יכול היה להסתפק בסמכויותיו בעיכוב, וודאי שלא היה צורך לאזוק את הנאשמת. השוטר יכול היה לעכב את הנאשמת לתחנת המשטרה מבלי לאוזקה לא קמה עילת חשש להימלטות בתיק זה.

לעניין עברת הטלפון. תקנה 28 (ב) קובעת.

חובה להחזיק בהגה או בכידון תק' (מס' 3) תש"ל-1970 תק' (מס' 9) תש"ל-1970 תק' (מס' 6) תשנ"ד-1994

28.(ב)(1)בעת שהרכב בתנועה, הנוהג ברכב –

(א)לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם ברכב אלא באמצעות דיבורית;