הכרעת דין
אזכה את הנאשם מחמת הספק.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עצירת רכב באופן שיש בו משום הפרעה לתנועה, בניגוד לתקנה 71 (1) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961.
נסיבות האירוע, בהתאם לכתב האישום היו כלהלן:
ביום 17.1.2011, שעה 17:00, נהג הנאשם ברכב שמספרו 7917659 ברחוב משכית בהרצליה, סמוך לצומת עם רחוב יוחנן הסנדלר, (להלן – הצומת), ועצר לפני הפניה שמאלה לרחוב יוחנן הסנדלר. השוטר שהיה בניידת במקום בפעילות אכיפה, הבחין בנאשם, כשהוא עוצר כאמור, ובכך חוסם ומפריע לתנועה. השוטר כרז לנאשם, וזה החל בנסיעה איטית ברחוב יוחנן הסנדלר, תוך מעבר בין שני עברי הכביש, פעם בימין הכביש ופעם בשמאלו, כשהשוטר מוסיף לכרוז לו להמשיך בנסיעה ישר, עד שנעצר על ידי השוטר.
מטעם התביעה העיד רס"ר נאג'ם האדי (להלן – השוטר), שערך את הודעת תשלום הקנס (ת/1), אשר הוגשה כעדות ראשית, בהתאם להוראות סעיף 27(א)(1) לפקודת התעבורה, תשכ"א – 1961.
העבירה הינה מסוג ברירת משפט, והקנס המוטל בגינה הינו בסך של 250 ₪.
הנאשם כפר בעובדות כתב האישום וניהל הגנתו.
בתגובתו בעת רישום הודעת תשלום הקנס טען הנאשם: "אני מחפש חניה, אני רוצה לחנות, אני כבד שמיעה לא שמעתי אותך, מדובר בחוסר הבנה בינינו"..
בעת מתן מענה לכתב האישום, ציין הנאשם כי התקרב לצומת ועצר אחרי רכב שעצר לפניו. הרכב המשטרתי, שהיה 2 רכבים אחריו, כרז לו שיתקדם, אך כיוון שהוא נזקק למכשיר שמיעה, שעד אז לא היה ברשותו, לא שמע טוב. כשהרכב שלפניו המשיך בנסיעתו ופנה שמאלה, פנה אחריו לרחוב יוחנן הסנדלר. כשביקש להחנות את רכבו, ניסה לברר האם נהגו של רכב שחנה בצד שמאל של הרחוב, מתעתד לצאת ולפנות מקום חניה, ונענה בשלילה. לאחר מכן, הבחין ברכב שאותת על כוונתו לצאת מחניה בצד ימין של הרחוב, ולכן פנה לצד זה. בשלב זה, השוטר כרז לו, הנאשם שמע את הכריזה אך לא הבין את דברי השוטר.
דיון והכרעה:
פעולת העצירה האסורה הנטענת כלפי הנאשם, מתייחסת לעצירת הרכב על רחוב משכית, טרם הפניה לרחוב יוחנן הסנדלר. בתגובתו בעת הקראת כתב האישום וכן בעדותו, טען הנאשם כי נאלץ לעצור אחרי רכב שעצר לפניו (פרוט' מיום 15.7.13 עמ' 2 שורה 12. עמ' 7, שורות 5-6). מנגד, טען השוטר כי הוא לא ראה רכב לפניו (עמ' 2 שורה 30 בפרו').
טענתו של הנאשם, באשר לרכב שעצר לפניו ואילצו לעצור מאחוריו, כלל לא עלתה בתגובתו בעת רישום הודעת תשלום הקנס.
זאת ועוד, הנאשם לא ציין פרטים כל שהם אודות אותו רכב שכביכול עצר לפניו. לא סוג הרכב, תיאורו, או מספרו. זאת בשונה מתיאורים שמסר ביחס לכלי רכב אחרים שצוינו בגרסתו. יתרה מזאת, אין בפני ראיה כל שהיא התומכת בגרסתו זו של הנאשם, והשוטר בעדותו סתר גרסה זו. בנוסף, לא ברור מדברי הנאשם, מדוע נדרש הרכב שלפניו לעצור, שהרי רחוב משכית הינו חד סטרי, וממנו ניתן לפנות שמאלה לרחוב יוחנן הסנדלר, שגם הוא חד סטרי, ולא נטען לקיומו של עומס תנועה, או סיבה כלשהי הקשורה בתנאי הדרך שחייבה עצירה כנטען.
אשר על כן, אני מאמינה שתגובתו של הנאשם בדו"ח: "אני מחפש חניה, אני רוצה לחנות", היא זו שאכן משקפת נכונה את שהתרחש בפועל. ההסבר בדבר הרכב שעצר לפניו, הינו לטעמי הסבר מאוחר, בבחינת עדות כבושה שמשקלה מועט.
הנאשם טען כי לאחר הפניה שמאלה לרחוב יוחנן הסנדלר, המשיך בנסיעה איטית תוך ניסיונות לאתר חניה. לטענתו, בנסיעתו זו לא היה כדי הפרעה לתנועה, כיוון שברחוב זה, בו יש אפשרות להחנות כלי רכב משני צדדיו, יש די מרחב לנסיעת 2 כלי רכב במקביל. מנגד, טען השוטר שמדובר ברחוב בו נתיב נסיעה אחד.
הנאשם צירף מספר תצלומים של רחוב יוחנן הסנדלר (נ/3, נ/4, נ/5, נ/6, נ/7). מעיון בהם אני מתרשמת, כי האפשרות לנסיעה ברחוב, כאשר רכב עוצר או נוסע באיטיות באחד מצדדי הכביש, ככל שהיא קיימת, היא אפשרות שמצריכה האטת ועיכוב התנועה.
אני ערה לכך כי לא אחת מדובר בכורח המציאות, ולעיתים עצירה כאמור, נדרשת לצורך חניה. אולם, כל מקרה יבחן לגופו, לפי נסיבותיו, בהתייחס למידת הסבירות, ובעיקר משך זמן העצירה. בהקשר זה יצוין כי אין בדו"ח שערך השוטר התייחסות כלשהי למשכי הזמן.
השוטר העיד, כי לא הבחין לאורך כל רחוב יוחנן הסנדלר במקום חנייה פנוי (פרוט' עמ' 3 שורה 2). הנאשם תיאר את נסיעתו ברחוב זה, כנסיעה איטית לאורך הרכבים שחנו בצד שמאל. עד שהגיע סמוך לרכב "אאודי", בניסיון לברר האם הנהג יוצא ממקום חנייתו, ולאחר שנענה בשלילה, הבחין מלפנים, בצד ימין של הרחוב, בזוג שנכנס לרכב שחנה, ולכן סטה לצד ימין של הרחוב.
תיאורו זה של הנאשם, עולה בקנה אחד עם התיאור המוצג בדו"ח אודות נסיעה איטית, "פעם בצד שמאל ופעם בצד ימין של הרחוב".