מדינת ישראל נ' לוזון(עציר) ואח'

גזר דין – נאשם מס' 2

רקע

נאשם מס' 2 הורשע על פי הודאתו בעבירות של התפרצות למקום מגורים ונסיון גניבה. על פי עובדות כתב האשום בו הודה הנאשם, ביום 6.2.12 בשעות הבוקר, התפרצו שני הנאשמים לדירת מגורים בקיבוץ קרית ענבים וחיטטו במגירות, על מנת לגנוב מן הדירה. שני הנאשמים נעצרו במקום על ידי איש אבטחה של הקיבוץ.

עמדות הצדדים

ב"כ המאשימה ביקש להשית על הנאשם מס' 2 מאסר בפועל, שיהיה על הרף הנמוך של מתחם העונש ההולם וכן מאסר מותנה.

ב"כ הנאשם שם דגש על נסיבותיו האישיות של הנאשם מס' 2 ועל כך שמאז ביצוע העבירה עשה שינוי בחייו ועתה הוא משרת בצבא. לשיטתו, הטלת מאסר בפועל תסיג את הנאשם לאחור ותאיין את כל ההתקדמות אותה השיג בעת האחרונה. לפיכך ביקש להמנע מהטלת מאסר בפועל ולהשית עונש אשר ביצועו יהיה לאחר השירות הצבאי.

מתחם העונש ההולם

אין צורך להכביר מלים על חומרתה של העבירה אותה ביצע הנאשם. רבות נאמר ונכתב על רעתן של ההתפרצויות לדירות מגורים, אשר הפכו זה מכבר למכת מדינה ואין בידי להוסיף על כך.

בתיק זה קבעתי בענינו של נאשם מס' 1, כי מתחם העונש ההולם את העבירה אותה ביצעו השניים הוא מאסר בפועל לתקופה שבין שנה לשלוש שנים. קביעה זו יפה גם לעניינו של נאשם מס' 2.

נסיבותיו האישיות של נאשם מס' 2:

נאשם מס' 2 יליד 1992. בעת ביצוע העבירה היה כבן 20. אין לחובתו הרשעות קודמות בעבירות פליליות.

מתסקיר שירות המבחן מפורטות נסיבות חייו. בקצרה אומר, כי רקעו של הנאשם מס' 2 נורמטיבי והוא לא חווה ארועים קשים ויוצאי דופן.

הנאשם גויס לשירות חובה, אך בשל בעיה רפואית ממנה סובל שובץ לתפקיד עורפי. בתחילה ערק מהשירות ואף ריצה בשל כך מאסר בכלא צבאי של חצי שנה. כיום הוא משרת בצורה תקינה ונמסר כי מפקדיו שבעי רצון ממנו.

ב"כ הנאשם הציג מסמך מהמפקדת של הנאשם, סומן במ/2, ממנו עולה כי תפקודו של נאשם מס' 2 השתפר מאוד וכי הוא "ביצע שינוי דרסטי ע"מ לסיאת שירותו הצבאי באופן תקין".

להערכת שירות המבחן, הרקע לביצוע העבירה הוא התחברות לחברה שולית, לצד תחושת בלבול ביחס לעתיד בשל העריקות. אציין לענין זה, כי ההגדרה "חברה שולית" הולמת היטב את נאשם מס' 1, אשר לחובתו הרשעות קודמות לא מעטות והוא אף צירף לתיק זה תיקים דומים נוספים. ההנחה כי נאשם מס' 1 היה הרוח החיה מאחורי העבירה, נראית לי מתבקשת.

להערכת השירות, נאשם מס' 2 כיום מפגין יציבות ואחריות יותר מבעבר, אך אינו מתאים להליך טיפולי. לפיכך, נמנע השירות מהמלצה בעניינו של נאשם מס' 2.

דיון והכרעה

ממכלול הנסיבות והנתונים האישיים הנוגעים לנאשם מס' 2 נראה, כי אכן הנאשם עבר כברת דרך רבה בתקופה שחלפה מאז הארוע (כשנה וחצי) ועזב את הדרך הרעה בה החל לפסוע.

עולה, כי כיום הנאשם משרת בצבא בצורה תקינה ומשביעה רצון ומגלה אחריות למעשיו. משכך, שליחתו למאסר ממש אמנם תהלום את חמרת העבירה, אך תסב לו נזקים ממשיים, אשר לטעמי חורגים מהמוצדק בנסיבותיו של המקרה. לפיכך, מקרה זה מצדיק חריגה ממתחם העונש ההולם לנוכח שיקולי השיקום.

לא נעלמה מעיני עמדת שירות המבחן, כי הנאשם אינו בשל להליך טיפולי. להבנתי, הנאשם תיקן דרכיו בכוחות עצמו. לא ראיתי כי יש חובה לשלבו בהליך טיפולי בעל כרחו בנסיבות אלו, מה גם שככל הנראה ההליך אינו נחוץ.