מדינת ישראל נ' כיוף(עציר)

החלטה

לפניי בקשה להארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

ההחלטה ניתנה ביום 6.5.10 במעמד המבקשת, המשיב ובא כוחו.

כתב האישום

המשיב עומד לדין בגין עבירות של איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), תקיפה סתם – בן זוג, עבירה לפי סעיף 382(ב)(1) לחוק העונשין, וכן היזק לרכוש במזיד, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

על פי כתב האישום, בתאריך 21.4.10, סמוך לשעה 14:30, בביתם בעוספיא, בהיותו בגילופין, החל המשיב להשתולל ולצעוק וגרם להיזק בזדון לרכוש המשותף לו ולאשתו המתלוננת, באופן שזרע הרס בכל חלקי הבית, זרק צלחות לעבר חלון הסלון, הצלחת והחלון נשברו ושבר זכוכית פגע בראשה של המתלוננת, שבר צלחות, כוסות ועוד, עד כי רצפת הבית הייתה מכוסה שברי זכוכית. בשל התנהגות המשיב, המתלוננת וילדיה ברחו מהבית. בהמשך, ומשהגיע אחיו של המשיב לביתו של המשיב, איים זה האחרון, שלא כדין, על אחיו כי יפגע בגופו ובחייו, וכן איים שלא כדין בפגיעה בגופם ובחייהם של אשתו המתלוננת וילדיהם, כל זאת בכוונה להפחידם. גם משהגיעו השוטרים לביתו של המשיב, איים זה האחרון בפגיעה שלא כדין בגופם ובחייהם של השוטרים בכוונה להפחידם ובעודו משתולל עד שהשוטרים נאלצו להשתמש בגז פלפל כדי להרגיעו. כשבוע לפני האירוע נשוא כתב האישום, בתאריך ובשעה מדויקים שאינם ידועים לתביעה, לאחר שהמתלוננת מצאה בביתם כלי לעישון סמים, המשיב החל לצעוק ולהשתולל, שבר כלים ותקף, שלא כדין וללא הסכמתה, את המתלוננת באופן שדחפה.

הבקשה למעצר עד תום ההליכים

בבקשה למעצר עד תום ההליכים (להלן: "הבקשה") טענה המבקשת כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת האשמה. בבקשה למעצר עד תום ההליכים, וכן בטיעון בפניי בע"פ, המבקשת טענה כי העבירות בהן מואשם המשיב מקימות עילת מעצר לפי סעיף 21 (א)(1)(א) לחסד"פ, בכך שביצוען מסכן את בטחון הציבור בכלל ובטחון המתלוננת ואוכפי החוק בפרט. המבקשת טענה עוד, כי קיים חשש ממשי כי במידה והמשיב ישוחרר, ישבש הליכי חקירה (כך נטען בבקשה) וישפיע על עדים. כמו כן, מדובר בעבירה של אלימות בתוך המשפחה. המבקשת טענה כי מחומר החקירה עולה כי המשיב עבר את העבירות שבכתב האישום בהיותו בקריז מסמים ולאחר ששתה אלכוהול. המבקשת טענה כי מחומר החקירות עולה כי המשיב מטיל את אימתו על כל בני משפחתו ועל אשתו בפרט. למשיב הרשעות קודמות בעבירות מרמה וסמים, בגינן ריצה מאסרים בפועל ממושכים. על כן, המבקשת טענה כי יש להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

המשיב לא כפר בקיומן של ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לו, אך טען, כי אין המדובר באירוע של אלימות במשפחה וכי הן ילדיו והן אשתו של המשיב, מכחישים נקיטת אלימות מצידו כלפיהם. המשיב טען, כי לחובתו חמש הרשעות קודמות כאשר משנת 96 ועד 2006 לא הורשע בעבירה כלשהי למעט עבירה אחת של החזקת סמים בשנת 2006 עליה נשפט באותה שנה. כל יתר העבירות נעשו במשך 15 שנים ואף עבירה מהם לא הייתה בגין אלימות במשפחה. המשיב טען כי משנעצר ושהה במעצר תקופה של עשרה ימים, הרי שהייתה לו הזדמנות להבין את חומרת התנהגותו, כך שהמסוכנות לגוף הנשקפת ממנו, פחתה. המשיב הציע חלופת מעצר, לפיה ישהה בבית חמותו וגיסתו בכפר סג'ור, שהינו מרוחק מכפרו של המשיב.

דיון והכרעה:

מחומר החקירה עולה כי אכן קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב. ביסוד הראיות עומדות עדויותיהם של המתלוננת, אחיו של המשיב, וכן עדויותיהם של השוטרים.

בנסיבות העניין, ברי כי קיימת עילת מעצר. מדובר בעילה סטטורית. למשיב מיוחסת עבירת אלימות במשפחה. ברי, כי חזקת המסוכנות לא נסתרה. לא זו אף זו: מעשיו של המשיב מלמדים על מסוכנותו. עברו של המשיב מלמד אף הוא על מסוכנותו. בעברו, המשיב הורשע בעברו, המשיב הורשע בשבע עבירות. שלש עבירות (עבירה מיום 23.2.93, עבירה מיום 6.9.93 ועבירה מיום 9.12.97) בגין החזקה/שימוש בסמים לצריכה עצמית, שתי עבירות (עבירה מיום 1.10.91 ועבירה מיום 9.12.97) בגין יצוא, יבוא, מסחר, הספקת סמים מסוכנים, עבירה מיום 1.5.96 בגין קבלת דבר במירמה וכן, עבירה מיום 14.11.06 בגין החזקה/שימוש בסמים שלא לצריכה עצמית.