מדינת ישראל נ' יחזקאל

החלטה

בתיק שבפנינו, בהכרעת דינו של בימ"ש קמא, נאמר במפורש כי שבין היתר מצא שהמשיב לא עמד במבחן בדיקת המאפיינים, ומשכך קבע, נראה שלא רק עניין הלכת עוזרי, אשר שמעתי שאמורה לבוא לידי הכרעה בפסק דין בבית משפט מחוזי בירושלים ביום חמישי הקרוב, נמצאת על המדוכה בעניינינו, והערעור יישמע היום.

ניתנה והודעה היום ד' חשון תשע"א, 12/10/2010 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

פסק דין

בפניי ערעור של מדינת ישראל על פסק דינו של בית משפט השלום בת"א לתעבורה (כב' הש' מ. דרורי) בתיק ת/30883/08 מיום 05.07.10.

באותו מקרה, הועמד לדין המשיב, בעבירה של נהיגה בשכרות עפ"י סעיפים 62 (3), 39 (א') ואחרים לפקודת התעבורה.

בית משפט קמא ניהל סדר דין מקוצר בהסכמת הצדדים, וקיבל לידיו, בהסכמתם כאמור, את כלל הראיות בתיק, עיין בו ועל פיו הכריע את הדין.

בית המשפט קבע בהכרעת הדין, כי הוצגו בפניו בחומר החקירה, והדבר הוכח, כאמור, שהמשיב לא עמד בבדיקת מאפיינים, לא הצמיד עקב לאגודל, חרג מהקו, הסתייע בהרמת ידיים לצדדים לשם שמירה על יציבות, הודה כי שתה שתי כוסות בירה, כן אוסיף משלי שבדו"ח המאפיינים גם החטיא המשיב את הבאת אצבעו לאף פעמיים, מהתרשמותו הכללית של השוטר, אשר ערך את מבחן הביצוע, הייתה שהמשיב נתון תחת השפעת אלכוהול ברמה בינונית.

עוד קבע בית משפט קמא כי הוא דוחה טענות הגנה שונות באשר לאופן הבדיקה של מכשיר הינשוף בדרכי פעולתו, אך למרות כל אלה, בהינתן שכתב האישום ציין שעל פי הבדיקה רמת האלכוהול באוויר ריאותיו של המשיב הינו ברמה של 345 מק"ג על כל ליטר אוויר נשוף. אין מקום להרשיע את המשיב בעבירות בהן הואשם, אלא בעבירה לפי תקנה 26 (2) לת"ת.

בית המשפט עשה כן, בין היתר, בתוך שהוא מסתמך על פסיקתו של בית המשפט המחוזי בב"ש, ע"פ 6559/09, בעניינו של ליפקין מיכאל נ' מ"י, שם קבע בית משפט שערעור שכאשר רמת האלכוהול בבדיקה מדעית יורדת לרף האכיפה עליו המליץ פסק דין עוזרי, הוא פסק הדין בהרכב המשולש של בימ"ש השלום בירושלים, אין להרשיע בעבירת השכרות, אלא בעבירה לפי התקנות.

ללא ספק, מאחר ועסקינן בפסק דין של ערכאה מנחה, בית משפט מחוזי, בצדק ראה עצמו כב' הש' של בית משפט קמא מחויב להתחשב באותו פס"ד.

לאחר שהרשיע את המשיב, גזר בית משפט קמא את עונשו של המשיב לשלושה חודשי פסילה בפועל, בניכוי 30 ימי פסילה מנהלית, פסילה מותנית וקנס לא גבוה.

המדינה, כאמור, מערערת, הן על הכרעת הדין, אשר הרשיעה בעבירה הקלה יותר על פי התקנות, במקום בעבירת השכרות על פי הפקודה, ובהתאם, מידת העונש.

ב"כ המשיב סובר שבית משפט קמא נכון נהג, הן בהכרעת הדין והן בגזירת הדין.

טרם הדיון ביקש ב"כ המשיב שבית המשפט לא יקיים את הדיון היום, אלא ימתין ולו ימים ספורים עד אשר תינתן הכרעה בבית המשפט המחוזי בי-ם בערעור שהגישה מדינת ישראל באותו פסק דין עוזרי. דחיתי את בקשתו משום שהנני סבור שאין הצדקה עניינית בנסיבות המקרה שבפניי לעשות כן, ונימקתי זאת בהחלטה נפרדת.

הנני סובר כי הגם שבית משפט קמא, בהגיעו להכרעת הדין, נהג כראוי מבחינת ההלכה הנוהגת דאז, כפי שהוצגה בפניי. מבחינה אובייקטיבית, עמדתו של בית משפט זה לא ניתן להשאיר את הכרעת הדין על כנה.

חזר ואמר בית המשפט העליון, למשל: ברע"פ 269/10, ג'אבר אלשיך נ' מ"י, מיום 05.10.10 (טרם פורסם)

"יודגש, למעלה מן הצורך, כי אין בפסק דינו של בית המשפט השלום לעניין עוזרי כדי לשנות את המצב המשפטי...מדובר בפסק דין שאינו חלוט...ראינו להדגיש ולהבהיר שאין בפסק דין זה משום אמירה שטווח האכיפה בין 240 ל-395 מק"ג הינו פסול..."

לא למיותר לציין, כי עם כל הכבוד לפסק הדין בעניין עוזרי, רף האכיפה של 340 מק"ג מעוגן בתקנות. התקנות לא שונו ומשכך, זה הדין.

ברור שאינני מסכים לקביעתו של בית המשפט המחוזי בב"ש לעניין ליפקין.