מדינת ישראל נ' חסיד

גזר דין

בקצרה, הנאשם שלפנינו נהג בעת פסילה. לא רק זו אלא שהוסיף חטא עלפשע וכשביקשה המשטרה לעצרו נמלט מהשוטרים ונתפס רק אחרי מרדף ואחרי שאירעה תאונה קלה בינו לבין הרכב המשטרתי הרודף, מה צריך להיות גזר דינו?

נציין שמתחם הענישה בתיקים מעין אלו הוא בין מאסר קצר של ימים או שבועות לבין מאסר ארוך שיכול להגיע לשנתיים ימים ואפילו יותר, הכל בהתאם לרודף ולנרדף.

מה שהכריע את הכף בנסיבות שלפנינו הוא נסיבותיו האישיות של הנאשם ונתארם בקצרה. מתסקיר שירות המבחן עולה שמדובר בבחור צעיר, יוצא משפחה חרדית שחזר בשאלה ומזה שנים ארוכות הוא במעין סכסוך עם אביו. הוא החל בלימודים במסגרות חרדיות אך עם הזמן נפלט מהן בגלל חוסר שייכותו. הוא התגייס לצה"ל ולא מצא שם את מקומו ושוחרר בסופו של דבר לאחר שריצה עונשי מאסר בכלא צבאי. את העבירה ביצע לפני כשנה בערך בהיותו בין עשרים ובהיותו בעת נפקדות מצה"ל. למעשה נמלט מהשוטרים לא בגלל נהיגתו בפסילה אלא בגלל חששו כי אלו רודפים אחריו בשל נפקדותו מצה"ל. שירות המבחן המליץ הטלת עונש של עבודות שירות על הנאשם יחד עם הטלת עונש של מאסר על תנאי.

בהתחשב במהות העבירות, הרי אין מנוס מעונש המאסר שכן יש כאן שילוב של שתי עבירות חמורות, גם נהיגה בפסילה וגם בריחה משוטרים ויצירת מרדף משטרתי. לאמיתו של דבר התלבטותי העיקרית הייתה האם להטיל על הנאשם עונש מאסר בעבודות שירות או עונש שירוצה במאסר בפועל.

אציין כפי שצויין כבר פעמים רבות כי הבעייתיות במרדף משטרתי איננה בפגיעה בכבודם של השוטרים (שגם בו אין לזלזל) אלא בכך שמרדפים מסוכנים מטבעם ואחוז גבוה מהם מסתיים בתאונות דרכים (כפי שהסתיים גם מרדף זה). לאור הסיכון שבמרדפים מן הראוי כי יינתן עונש מרתיע והולם לאלו שיוצרים אותם.

אולם במקרה שלפנינו, לאחר ששקלתי, נראה לי כי לאור גילו הצעיר של הנאשם, נסיבות חייו הלא קלות, והמלצת שירות המבחן, מן הראוי לתת הזדמנות לגורם השיקום, ועל כן המאסר ירוצה בעבודות שירות (יחד כמובן עם רכיבי ענישה נוספים).

על יסוד דברים אלה, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:

א. מאסר בפועל של ששה חודשים שירוצה בעבודות שירות. המאסר ירוצה במנהל קהילתי היובלים בפיקוח ואחריות הממונה במשך חמישה ימים בשבוע (8.5 שעות עבודה יומיות). הנאשם מוזהר כי אם לא יעמוד בדרישות ובפיקוח הממונה, ההשלכות תהיינה קשות כולל ביטול עבודות השירות וריצוי מאסר של ממש. המאסר ייחל ביום 23.07.2013.

ב. מאסר על תנאי של שלושה חדשים לשלוש שנים, וזאת אם ינהג בזמן פסילה (בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה), אם לא יציית לשוטרים (בניגוד לתקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה), או ינהג בפזיזות (עבירה לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין).

ג. פסילה של ששה חודשים מהיום, אין צורך בהפקדה. אציין כי הפסילה היא קצרה יחסית בהתחשב בעובדה שהנאשם נפסל למעשה מיום האירוע 29.6.2012 ועד היום.

ד. פסילה על תנאי של שלושה חדשים לשלוש שנים, וזאת אם יעבור כל עבירה מהתוספת הראשונה או השנייה לפקודת התעבורה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ז' אב תשע"ג, 14 יולי 2013, בהעדר הצדדים ובהסכמתם.

המזכירות תשלח גזר הדין לצדדים, לממונה על עבודות השירות, ולשירות המבחן.