מדינת ישראל נ' חסון(עציר)

החלטה

 כנגד המשיב הוגש כתב אישום בת"פ 10-08-44285 ועימו בקשה זו בה עותרת המאשימה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.

כתב האישום מייחס למשיב עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיפים 334 ו-335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

על-פי עובדות כתב האישום, בין בנאשם ואחיו קיים סכסוך על רקע בעלות הדירה בה מתגורר הנאשם בדלית אל כרמל. בתאריך 12.08.10 בשעה 17:00 לערך, הגיע הנאשם לבית אמו, שם החל להתפתח עימות בינו לבין גיסתו, הנשואה לאחיו גאלב ("המתלונן"), במהלכו השליך הנאשם כסא לעברה אשר פגע בידה. אחיו, מג'יד וחסון, באו לעזרתה וביניהם לבין הנאשם התפתחה קטטה בה נחבל הנאשם.

בהמשך, בסמוך לשעה 01:00, הגיע המתלונן לביתו, הנמצא בסמוך לבית הנאשם, והבחין בנאשם יושב מחוץ לבית. לאחר שהבחין במתלונן מתקדם לכיוונו נכנס הנאשם לדירתו ונעל את הדלת. בין השניים החלו חילופי דברים, ומשלא הצליח המתלונן להיכנס לבית הנאשם, המשיכו חילופי הדברים דרך חלון הבית.

הנאשם רץ אל מטבח ביתו ושב כשבידו סכין בעלת להב באורך של כ-25 ס"מ. הנאשם החל לאיים על המתלונן בעזרת הסכין, ובהמשך דקר את המתלונן, שעמד מחוץ לחלונו, בבטנו. כתוצאה מהדקירה נגרם למתלונן פצע באורך של כ-3 ס"מ, תחת קשת הצלעות מימין, אשר חדר את כל שכבות דופן הבטן בכיוון אינפרו-לטרלי.

המתלונן פינה עצמו לבית-החולים, שם אושפז, ונדרש לעבור שני ניתוחים. במהלך ניתוחו נמצא פצע הדקירה כשאורך מהלכו בדופן הבטן כ-7 ס"מ.

בבקשת המעצר טענה המאשימה לראיות לכאורה, לרבות הודאת הנאשם, הודעות אמו, המתלונן ואשת המתלונן, וכן תעודות רפואיות. העבירה לעיל מקימה חזקת מסוכנות על-פי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי. כמו כן, לנאשם עבר פלילי עשיר, בין היתר בעבירות אלימות, רכוש, סמים, תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו ואיומים, ולא ניתן לאיין את מסוכנותו, אלא באמצעות מעצר.

מנגד, טוען הסניגור, כי הנאשם הגן על חייו בביתו. הנאשם פעל לשם הגנה עצמית, עת אחיו, המתלונן, הגיע לביתו במטרה לתקוף אותו. המתלונן מודה כי הנאשם ברח לביתו ונעל את הדלת וכאן, לשיטתו של הסניגור, הפרשה היתה יכולה להסתיים. הנאשם עשה הכל כדי להימנע מהעימות. הוא נעל את דלת ביתו, התקשר למשטרה והודיע בזמן אמת כי מנסים לפגוע בו. קיים גם תיעוד של המוקדנית.

הלכה היא כי בשלב זה אין בית המשפט קובע "ממצאים מרשיעים או מזכים" ואין הוא עוסק בסיכום הראיות ובהכרעה באשמה. על בית המשפט להעריך את סיכויי ההרשעה וזאת בשים לב לערכן הראייתי הגולמי של הראיות שבפניו. מדובר בהערכת הסיכויים הגלומים בראיות, כאשר על בסיס כל אלה על בית המשפט להעריך את סבירות הסיכוי להרשעה. ראה לעניין זה:

בש"פ 8087/95 זאדה נ. מדינת ישראל פ"ד נ(2), 133, 148-149;

בש"פ 1915/95 חליל אבו עיסא נ. מדינת ישראל תק-על 95(2), 221;

בש"פ 7159/04 אבו ג'ילדן נ. מדינת ישראל תק-על 2004(3), 1767;

בש"פ 1119/04 סאלם זנון נ. מדינת ישראל תק-על 2004(1), 1537.

אומר כבר עתה כי בכל הנוגע לראיות עצמן, אני סבור כי מתקיימת תשתית ראייתית כדי לבסס סיכוי של ממש להרשעת הנאשם במיוחס לו בכתב האישום, ככל שהדבר נוגע לאירוע הדקירה עצמו.

מהודעת המתלונן מיום 14.08.10 עולה כי " ... ראיתי את אחי דני יושב בחוץ בבית ... ונגשתי אליו כדי לדבר איתו, דני ברח ונכנס לבית שלו. אני עמדתי ליד החלון של הבית שלו שהיה פתוח, דני ניסה לסגור את החלון ואני ניסיתי למנוע זאת ... היה ויכוח וכל זה שאני מחוץ לבית שלו והוא בתוך הבית שלו וכל זה דרך החלון ואני ניסיתי להתעסק עם משהו בחלון ואז דני דקר אותי עם סכין בתוך הבטן שלי ... אני הצלחתי להגיע לבית שלי ואני מדמם ואמרתי לאשתי שדני דקר אותי ...".

בהודעת המתלונן מיום 15.08.10 טען כי לא תקף את הנאשם ולא התכוון לתקוף אותו, אלא פשוט כעס על מה שעשה לאשתו. בהודעה זו טען כי הנאשם "... ניסה לסגור חלון ואני התנגדתי שיסגור את החלון רציתי לדבר איתו ... מתוך החלון הפתיע אותי עם הסכין".

בגרסתו השניה הוא לא טוען כי התעסק עם משהו בחלון. בשום שלב לא טען המתלונן כי שבר את החלון.