מדינת ישראל נ' חמזה(עציר)

החלטה

נגד המשיב הוגש כתב אישום , בת.פ. 31517-05-10 בו יוחס לו ביצוע עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. הבקשה נדונה בפני כב' השופט הבכיר, מר ר.ש. צמח, שבהחלטתו מיום 23.5.10 , הורה לשחרר את המשיב בתנאים, לרבות שהייה במעצר בית מלא בביתו שבכפר מג'ד אל כרום בפיקוחם של אחד חאלד ואמין.

למעשה, עת הורה השופט הבכיר מר ר.ש. צמח לשחרר את המשיב למעצר בית מלא, הוא נעתר לבקשת הסניגור, שביקש לעשות זאת, כעולה מפרוטוקול הדיון בישיבת יום 26.5.10.

עוד טרם יבשה הדיו על החלטת השחרור בתנאים, הגיש המשיב, באמצעות בא כוחו, ביום 6.6.10, את הבקשה שבפניי, בה הוא עותר לשנות את תנאי השחרור ולאפשר למשיב לצאת לעבודה, מהנימוקים שפורטו בבקשה.

מאחר וכב' השופט מר ר.ש. צמח נמצא בחופשה ארוכה, הובאה הבקשה בפניי.

מקור סמכותו של בית משפט להורות על שינוי תנאי שחרור של נאשם בהוראות סעיף 52 לחוק סדדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996. מהוראות סעיף זה עולה כי ניתן לשנות תנאי שחרור רק "אם נתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה".

עם כל ההבנה למצוקתו של המשיב ולקשיי הפרנסה שלו ושל משפחתו, במקרה שבפניי, מאז ניתנה ההחלטה לשחרורו של המשיב בתנאים , החלטה שניתנה ביום 23.5.10, לא התגלו שום עובדות חדשות, לא השתנו נסיבות ובטח ובטח שלא חלף "זמן ניכר". לכן, אין לי סמכות להורות על שינוי תנאי השחרור.

אם סבור המשיב כי תנאי השחרור שנקבעו בהחלטה מיום 23.5.10, מכבידים מדי ו/או בלתי סבירים, צריך היה להגיש ערר על ההחלטה הנ"ל ולא להגיש בקשה לעיון חוזר, כאשר אין בסיס חוקי להגשת בקשה כזאת.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

ניתנה והודעה היום י"א תמוז תש"ע, 23/06/2010 במעמד הנוכחים.

משה אלטר, סגן נשיא

הוקלד על ידי: תקוה מאורר