החלטה וגזר דין
רקע
1.ביום 6.5.2013 הורשעו הנאשמות, על יסוד הודאתן שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בעבירות שיוחסו להן בכתב-אישום כדלקמן:
הנאשמת 1 - קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק) (שתי עבירות); זיוף מסמך לפי סעיף 418 לחוק בחלופה האמצעית (שתי עבירות); ושימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק.
הנאשמת 2 - עבירה של שימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 לחוק העונשין והתחזות כאדם אחר לפי סעיף 441 רישא לחוק.
בהתאם לנטען בכתב-האישום המתוקן, ביום 10.10.2011 התקיים מבחן פסיכומטרי באוניברסיטת חיפה אליו נרשמה הנאשמת 1. מחשש שעלה בנאשמת 1 שלא תוכל להשיג את הציון שנדרש להמשך לימודיה, ביקשה הנאשמת 1 מהנאשמת 2 ללכת במקומה למבחן ולהיבחן במקומה. הנאשמת 2 הסכימה ומסרה לנאשמת 1 תמונה שלה. הנאשמת 1 זייפה את תעודת הזהות שלה, בכך שהטביעה בה את תמונת הנאשמת 2. ביום 10.10.2011 נבחנה הנאשמת 2 במבחן הרשום על-שמה של הנאשמת 1. הנאשמת 2 השתמשה בתעודת הזהות המזויפת שקיבלה מהנאשמת 1 לשם ביצוע המבחן, והזדהתה בכזב כנאשמת 1 מול הבוחנים. לאחר השלמת המבחן, זרקה הנאשמת 1 את התעודה. לאחר בדיקת המבחן, התקבל ציון של 517. מאחר שהציון היה גבוה משמעותית מהציון בבחינה הקודמת ומאחר שכתב היד במבחן היה שונה מכתב היד בבחינה הקודמת, זומנה הנאשמת 1 על-ידי המרכז הארצי לבחינות והערכה להיבחן פעם נוספת בבחינה חוזרת ביום 23.11.2011, וזאת על-מנת לבדוק את החשד. ביום 23.10.2011 הוציאה הנאשמת 1 תעודת זהות חדשה. במועד מאוחר יותר, שאינו ידוע במדויק למאשימה אך לא יאוחר מיום 23.11.2011, זייפה הנאשמת 1 את התעודה בשנית באותה שיטת זיוף, ושלחה לבחינה החוזרת את הנאשמת 2 ביחד עם התעודה המזויפת על-מנת להיבחן שנית במקומה. הנאשמת 2 נבחנה בבחינה החוזרת הרשומה על שם הנאשמת 1 וקיבלה ציון של 483. בכל אלה הודו הנאשמות ובגין כך הורשעו בעבירות שפורטו בראשית הדברים.
2.במסגרת הסדר הטיעון בין הצדדים, הוסכם כי הנאשמות יורשעו ויוטלו עליהן 100 שעות של"צ, תוך הפנייתן לשירות המבחן לצורך עריכת תסקיר בעניינן. בהתאם לבקשת הסנגור, התבקש שירות המבחן להתייחס בתסקיר אף לשאלת ביטול הרשעתן של הנאשמות, תוך שבית-המשפט הדגיש בפרוטוקול הדיון כי אין בכך משום הבעת-עמדה מצידו בסוגית ביטול ההרשעה.
תסקיר שירות המבחן בעניינה של הנאשמת 1
3.מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשמת 1 הינה כבת 24, מאורסת מזה כארבע שנים לבחור מהכפר. הנאשמת סיימה 12 שנות לימוד והיא בעלת תעודת בגרות. לאחר התיכון למדה במכללה וסיימה תואר הנדסאי סביבה. בהמשך, החלה לומדת הדרכת כושר גופני ובריאות במכללה, ובמקביל לומדת כיום באוניברסיטה הפתוחה לתואר בוגר בהיסטוריה. באשר לעבירה המיוחסת לה בכתב-האישום המתוקן - הנאשמת קיבלה אחריות על העבירות שיוחסו לה. היא הסבירה את הרקע לביצוען בכך שלאחר סיום לימודיה לתואר הנדסאית, נרשמה ללימודי הוראה, אך הבינה כי נוכח תוצאותיה במבחן הפסיכומטרי לא תוכל להתקבל ללימודים. הנאשמת חששה כי עתידה המקצועי עומד להיהרס, שכן חלומה היה לעסוק בהוראה. עוד חוותה הנאשמת לפי הנטען לחצים כבדים מצד ארוסה, אשר התנה את יציאתה לעבודה ואת המשך הקשר ביניהם בכך שתעסוק בתחום ההוראה. לטענת הנאשמת, כל אלה הובילו אותה לביצוע העבירות הנדונות. הנאשמת ביטאה הבנה של משמעות מעשיה, אכזבה ובושה מהתנהגותה, לצד תחושות מעורבות של אשמה וחרטה הקשורות לכך שהשפיעה על הנאשמת 2, אחייניתה וחברתה הטובה, לשתף עימה פעולה. שירות המבחן התרשם כי הנאשמת הינה צעירה שאפתנית, חדורת מוטיבציה להתקדם ולהצליח בחיים, אך יחד עם זאת פועלת תוך ניסיון לרצות את האנשים המשמעותיים בסביבתה. בהתחשב בכך, הוצע לנאשמת לעבור הליך טיפולי במסגרת שירות המבחן. עם זאת, הנאשמת מסרה כי אינה חשה נזקקות טיפולית, וכן ציינה כי לקיחת חלק בתכנית טיפולית עלולה להביא להשפעה שלילית על תדמיתה ומעמדה בקהילה וכן על המשך יחסיה עם ארוסה. באשר להמלצה - נוכח ההבנה שגילתה הנאשמת למעשיה, החרטה והאכזבה מעצמה, העובדה כי העבירות וההליך המשפטי הינם חריגים להתנהלותה ולנוף חייה, וכיוון שהרשעה בדין עלולה לעכב את התפתחותה המקצועית, המליץ שירות המבחן לבטל את הרשעתה של הנאשמת 1 ולהטיל עליה של"צ בהיקף של 180 שעות.
תסקיר שירות המבחן בעניינה של הנאשמת 2
4.מתסקיר שירות המבחן עולה כי הנאשמת 2 הינה כבת 20, רווקה, כיום סטודנטית שנה שנייה במכללה בחוג לסיעוד. באשר לעבירות המיוחסות לה בכתב-האישום - הנאשמת קיבלה אחריות על ביצוע המעשים, ביטאה אכזבה ותסכול רב מעצמה ומהתנהגותה, והסבירה כי נכנעה ללחצים ממושכים מצד הנאשמת 1, שהינה דודתה, ופעלה ללא הפעלת שיקול-דעת הולם ומעמיק להשלכות המעשים. שירות המבחן ציין כי הנאשמת הביעה חרדה ומצוקה רגשית ביחס לתוצאות ההליך המשפטי בעניינה, אשר עלול להשפיע במידה ניכרת על המשך לימודיה. שירות המבחן התרשם כי ההליך המשפטי מהווה אקט משמעותי ומרתיע עבורה, וכי התנהגות נשוא תיק זה אינה מאפיינת אותה בדרך כלל. להערכת שירות המבחן, הנאשמת פעלה מתוך מחויבות ותחושת לויאליות לדודתה, ולא הצליחה לעמוד בלחצים הרגשיים אשר הופעלו עליה. באשר להמלצה - להערכת שירות המבחן לנאשמת 2 מוטיבציה ופוטנציאל חיובי שניתן לנתבו לאפיקים חיוביים, והרשעה בדין עלולה לעכב את התפתחותה האישית והמקצועית ולעמוד כמכשול להמשך לימודיה האקדמיים. בהתחשב בכל אלה, הומלץ לבטל את הרשעתה של הנאשמת 2 ולהטיל עליה של"צ בהיקף של 180 שעות.
טיעוני הצדדים
5.המאשימה עתרה להותיר את הרשעת הנאשמות על כנה, בשים לב לחומרת העבירות ולצורך בהרתעה מפני ביצוען. בנוסף, בהתאם להסדר הטיעון עתרה המאשימה להשית על כל אחת מהנאשמות של"צ בהיקף של 100 שעות וכן מאסר על-תנאי. מנגד, עמד הסנגור על מכלול הנסיבות לקולא ועתר לאמץ את המלצת שירות המבחן לביטול הרשעתן של שתי הנאשמות ולהטלת עונש של"צ.
בקשת ההגנה לביטול ההרשעה
6.בהתאם להלכה הפסוקה, הכלל הוא כי משהוכח ביצועה של עבירה, יש להרשיע את הנאשם בדין. הימנעות מהרשעה או ביטולה מהווים אמצעי חריג שבית-המשפט יעשה בו שימוש רק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן. על-מנת להכריע בבקשה להימנעות מהרשעה או לביטולה, על בית-המשפט לבחון את הצטברותם של שני גורמים מרכזיים: ראשית, האם סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים. ושנית, האם הרשעה תפגע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם (ראו: ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) 337 (1997)).
7.אשר לסוג העבירות ונסיבות ביצוען במקרה שלפניי - אני בדעה כי יש לראות בחומרה את מעשיהן של הנאשמות. עסקינן בשתי נאשמות שחברו יחדיו כדי שהנאשמת 1 תוכל להתקבל למסלול לימודים אליו שאפה, וזאת בדרכי כזב ומרמה. לצורך כך, זייפה הנאשמת 1 את תעודת הזהות שלה, בין היתר באמצעות תמונה שמסרה לה הנאשמת 2. שתי הנאשמות עשו שימוש בתעודה המזויפת, באופן שהנאשמת 2 התחזתה לנאשמת 1 באמצעות אותה תעודה וניגשה במקומה להיבחן במבחן הפסיכומטרי. חומרה יתרה נעוצה בכך שהנאשמות ביצעו את מעשיהם פעמיים - פעם אחת בנוגע לבחינה הפסיכומטרית הראשונה, ופעם שנייה בנוגע לבחינה הפסיכומטרית החוזרת. טיב המעשים (הכוללים זיוף של תעודת הזהות וקבלת דבר במרמה מצד הנאשמת 1, והתחזות לאחר תוך שימוש במסמך המזויף על-ידי הנאשמת 2), כמו גם החזרה על אותו דפוס פעולה פעם אחר פעם, מלמדים על עורמה, תעוזה ותכנון קפדני מבעוד מועד, להבדיל מגחמה רגעית וחד-פעמית. יוער כי ככל שהמעשים לא היו נחשפים, משמעות הדבר היתה כי הנאשמת 1 היתה יכולה לפלס דרכה ללימודי הוראה בדרכים שאינן חוקיות, על-חשבון מקומם של אחרים המנסים להתקבל לאותו מסלול ביושר, על-בסיס מאמץ והישגים לימודיים. מדובר בעבירות הנושאות עימן כיעור רב, חותרות תחת סדרי חברה ושלטון תקינים, ופוגעות באינטרס הציבורי להגן על טוהר המידות ועל ניקיון הכפיים לרבות בלימודים אקדמיים. עסקינן בעבירות קלות לביצוע וקשות לחשיפה ומכאן ההכרח להוקיען וכן להרתיע את היחיד ואת הרבים מפני ביצוען. אוסיף ואומר כי אף שהנאשמת 1 היתה הרוח החיה מאחורי ביצוע העבירות שנועדו לאפשר לה קבלה ללימודים הגבוהים אליהם שאפה, לא ניתן להקל ראש בחומרת חלקה של הנאשמת 2 אשר מסרה את תמונתה לנאשמת 1, עשתה שימוש בתעודת הזהות המזויפת וניגשה למבחן כשהיא מתחזה לנאשמת 1 - והכל בשתי הזדמנויות שונות. בהתחשב בכל אלה, אני סבורה כי מן הראוי שהשיקולים האישיים-שיקומיים יידחו מפני שיקולי הענישה האחרים בדבר הלימה, גמול והרתעה, באופן המחייב את הותרת הרשעתן של שתי הנאשמות על כנה.
8.משמצאתי כי טיב העבירות וחומרתן אינם מאפשרים לבטל את ההרשעה מבלי לפגוע באורח מהותי ביתר שיקולי הענישה, הרי שאין הכרח להוסיף ולבחון את שאלת מידת פגיעתה של ההרשעה בשיקומן של הנאשמות. מעבר לנדרש ולמען שלמות התמונה, אעיר כי בנסיבות העניין, לא הוכח לפניי נזק קונקרטי אשר עלול להיגרם לנאשמות בגין הרשעתן בדין, מלבד טיעונים כלליים לנזק בלתי הפיך שאין די בהם בהקשר הנדון. אוסיף כי טענת הסנגור לפיה ההרשעה תפגע באירוסיה של הנאשמת 1 הועלתה בעלמא, בשים לב לכך שארוסה יודע על ההליך המתנהל כנגדה. למען שלמות התמונה, אזכיר כי הנאשמת 1 התנגדה להליך טיפולי שהוצע לה על-ידי שירות המבחן. ברי כי הרשעת הנאשמות לא תועיל להן, אולם בכך לא שונה עניינן מעניינם של נאשמים צעירים אחרים המורשעים בדין. הנאשמות תוכלנה להוסיף וללמוד בלימודים אקדמיים, ויש לקוות כי תמצאנה דרך כשרה להגשים את שאיפותיהן המקצועיות והאישיות גם לאחר הרשעתן.
ודוק, לא נעלמו מעיניי מכלול הנסיבות לקולא עליהן עמד הסנגור בעניינן של שתי הנאשמות, לרבות גילן הצעיר (האחת כבת 20 והשנייה כבת 24); העדר עבר פלילי; הודאתן במעשים; הבעת הצער והחרטה; ההרתעה האישית שבעצם ניהול ההליך הפלילי כנגדן; השתלבותן בלימודים אקדמיים; וכן נסיבותיהן האישיות והרקע הנטען לביצוע המעשים כמפורט בתסקירי שירות המבחן. כל אלה יקבלו משקל במסגרת מלאכת גזירת דינן של הנאשמות, אולם אין בהם כדי להצדיק את ביטול הרשעתן מהטעמים עליהם עמדתי.
אוסיף כי לא נעלמה מעיניי המלצת שירות המבחן לביטול הרשעת הנאשמות. אף שבית-המשפט מייחס משקל מהותי לעמדת שירות המבחן, המדובר בהמלצה בלבד שאינה מחייבת. בעוד ששירות המבחן שם לנגד עיניו באופן מרכזי את שיקולי השיקום, הרי מתפקידו של בית-המשפט לבחון את התמונה הכוללת ולייחס משקל מתאים למכלול שיקולי הענישה בנסיבות העניין. כאמור, במקרה דנן דעתי היא כי בכל הנוגע לסוגית ההרשעה, ידם של יתר שיקולי הענישה - ובהם הלימה, גמול והרתעה - על העליונה. (לפסיקה עקבית לאורך שנים שצידדה בהותרת הרשעה על-כנה בנסיבות דומות או קרובות לאלה בהן עסקינן, ראו והשוו: ע"פ (י-ם) 248/93 גפן נ' מדינת ישראל (21.4.1994); ע"פ (ת"א) 72265/06 מדינת ישראל נ' נאסר (27.1.2008); ע"פ (חי') 17462-04-12 שואהנה נ' מדינת ישראל (6.9.2012); וראו גם: ת"פ (ב"ש) 4253/01 מדינת ישראל נ' סלימאן (5.5.2003); ת"פ (חי') 1398/03 מדינת ישראל נ' ואיל (29.10.2003); ת"פ (חי') 1115-08 מדינת ישראל נ' סאלמאן (27.7.2008); ת"פ (נצ') 2578-04-08 מדינת ישראל נ' ח'זנה (30.5.2010)).