מדינת ישראל נ' דרור(עציר)

החלטה

1.מהות הבקשה ונתוני רקע

1.1בפניי בקשה מטעם הנאשם (להלן: "המבקש") להעביר לידיו חומר חקירה בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב – 1982.

1.2כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של ניסיון לרצח, פציעה בנסיבות מחמירות, עבירות בנשק ואיומים. בעובדות כתב האישום נאמר כי ביום 14.5.2010, בזמן שהנאשם והמתלונן בילו במועדון המצוי בטיילת בנהריה, התפתח ביניהם ויכוח שכלל איומים מצדו של הנאשם. בהמשך, כשיצאו השניים אל מחוץ למועדון, דקר הנאשם את המתלונן באמצעות סכין ופצע אותו. בתגובה הכה המתלונן את הנאשם בכוס ובבקבוק ופצע אותו. ביום 16.5.2010 כאשר היה המתלונן יחד עם אחד, עומרי ביטון, ברכב הנהוג על ידו, הגיח הנאשם כשהוא רכוב על קטנוע ומצויד באקדח, עקף את הרכב ונעצר. הנאשם ירד מן הקטנוע התקדם אל הרכב וירה לעברם של המתלונן וביטון לפחות 9 כדורים, וזאת בכוונה לגרום למותם. שניים מהכדורים פגעו בביטון ואחד מהם שפשף את מצחו של המתלונן.

2.טענות הצדדים

2.1לטענת המבקש, מנתוני זירת הירי ומפגיעתו של ביטון והעדר פגיעה במתלונן, עולה כי "אובייקט" הירי היה אותו ביטון ולא המתלונן. נאמר כי עומרי ביטון ואחיו אילן ביטון הנם דמויות המוכרות היטב למשטרה וכך גם בן דודם שמעון ביטון. למיטב ידיעת המבקש למשפחת ביטון סכסוכים רבים בעולם העברייני ואילן ביטון אף נעצר בחשד לירי לעבר אדם עמו היה לו סכסוך ממושך. כמו כן, זמן מה לאחר מעצרו של המבקש, נורה שמעון ביטון שעה שהיה בביתו במעצר בית. בעקבות אותו ירי פתחה המשטרה בחקירת המקרה וחומר זה הנו מושא הבקשה. לטענת המבקש חומר החקירה הנ"ל הנו רלוונטי שכן יש בו כדי להקים פוטנציאל שבכוחו להצביע על כיוונים ומבצעים אחרים של הירי כלפי עומרי ביטון. לטענת המבקש חשיפת זהותם של מבצעיו של אותו ירי חשובה להגנתו. זאת משום שסביר להניח, לאור הקרבה העבריינית בין שמעון ביטון לעומרי ביטון, שאותם גורמים שבקשו לפגוע בשמעון, בקשו גם לפגוע בעומרי.

2.2המשיבה בקשה לדחות את הבקשה תוך שהפנתה לכך שמדובר בתיק חקירה פתוח שהחקירה בו טרם הגיעה לסיומה. בהתייחסה לראיות הקיימות כנגד המבקש, ציינה כי לא מדובר בגרסתו של המתלונן בלבד אשר זיהה את המבקש כמי שביצע את הירי, אלא במארג שלם של ראיות, הכוללות שוטר שראה את המבקש בנסיבות מחשידות, בסמיכות לזירת האירוע ובסמוך לשעת המעשה כשהוא ללא חולצה, וכן חולצה שנמצאה בקרבת מקום, כשעליה שרידי ירי משני סוגים התואמים את התרמילים שנמצאו בזירת העבירה ועליה אף שרידי די.אן.איי שהמבקש יכול להיות אחד המתאימים למאפייניהם.

2.3באשר לרלוונטיות, טענה המשיבה כי הבקשה נסמכת על ההנחה כי מי שירה על שמעון ביטון הוא זה שירה על עומרי ביטון ועל המתלונן, וכי להנחה מופרכת זו אין כל יסוד. בהקשר לכך ציינה כי בשיטתנו המשפטית כל שעל הסניגור לעשות הוא לעורר ספק ותו לא. אין הוא נדרש להצביע על חשודים אחרים פוטנציאליים. זהו תפקידה של הרשות החוקרת. הנימוק כי אחדים מבני משפחת ביטון היו מטרה למעשי ירי לעברם, יכול לשמש עילה לפתיחת תיקים רבים בעיר נהרייה. בהעדר כל רלוונטיות לתיק דנא, בקשה המשיבה לדחות את הבקשה.

3.ד י ו ן

3.1בית המשפט עמד לא אחת על משמעות המונח "חומר חקירה". בבש"פ 4157/00, עופר נמרודי נ' מדינת ישראל, פ"ד נ"ד(3), 625, נאמר כי:

"בית המשפט קבע מבחן להגדרת המונח "חומר חקירה" על יסוד התכלית של סעיף 74(א). התכלית היא, שמירה על זכותו של הנאשם למשפט הוגן, והמבחן, המגשים תכלית זאת, הוא מבחן הנגיעה של החומר לאישום. לשון אחרת, כל חומר הנוגע לאישום הוא "חומר חקירה" שהנאשם זכאי לעיין בו. ולא רק נגיעה ישירה או ודאית. לאור החשיבות הרבה הנודעת לזכותו של נאשם למשפט הוגן, די בנגיעה עקיפה ואף מסופקת, כדי להפוך את החומר ל "חומר חקירה", ובלבד שקיים יסוד של ממש להשערה או לתקווה של הנאשם כי החומר אכן ישפיע על בירור האישום נגדו. עמדה על כך זה מקרוב השופטת ביניש בש"פ 9322/99, מסארווה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (1), 376, 381-382: "תכליתה של זכות העיון של הנאשם בחומר החקירה היא לאפשר לו לקיים את הזכות למשפט הוגן, באופן שתינתן לנאשם הזדמנות מלאה להכין את הגנתו נגד האישומים המיוחסים לו. התביעה מצווה להעביר לידי ההגנה כל מסמך שהוא בגדר 'חומר חקירה', ויש לנהוג פירוש מרחיב למונח זה. כל חומר שקשור באופן ישיר או עקיף לאישום ונוגע ליריעה הנפרסת במהלך האישום הפלילי, הינו 'חומר חקירה' כמשמעותו בחוק... אל לתביעה להפעיל שיקול-דעת במה ראוי לו לסניגור לעשות שימוש להגנתו ובמה לא, ויש להשאיר לו אפשרות להיזקק לכל חומר רלוונטי אשר עשוי לשמש להגנתו על-פי שיקול-דעתו המקצועי".

ראו עוד:1. בש"פ 4077/06 אדריאן שוורץ נ' מדינת ישראל , לא פורסם (2006).

2. בג"צ 620/02, התובע הצבאי הראשי ואח' נ' בית הדין הצבאי לערעורים ואח', פ"ד נז(4), 625.

3. בג"צ 1689/02, יעקב נימרודי נ' היועמ"ש ואח', פ"ד נ"ז(6), 49.

  ובבג"צ 233/85, אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4), 124, 129 ציין כב' השופט בך כי:

"אין לפרש את המונח " חומר החקירה" שבסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי פירוש דווקני ומצמצם, המגביל את תחולת הסעיף לחומר הראיות המתיחס אך ורק במישרין למעשה העבירה המיוחס לנאשם. "חומר חקירה", במובן ההוראה האמורה, גם ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום במשמע. מטבע הדברים אין לקבע בנושא זה כללים גורפים וממצים. בכל משפט חייבים נציגי התביעה, ובמקרה של חילוקי דיעות - בתי המשפט, להיות מודרכים על ידי כללי השכל הישר ועל ידי המגמה לאפשר לסניגוריה הזדמנות הוגנת להכין את הגנתה (ראה בענין זה גם ע"פ 179/79, פ"ד ל"ד (692-691 ,688 ,(2).

אולם במסגרת השימוש בשיקול הדעת כאמור אין גם להפליג למרחקים ולכלול במונח של "חומר החקירה" ראיות שהרלבנטיות שלהן לתביעה הפלילית הנדונה היא רחוקה ושולית, ולא כל שכן אין להחיל ככלל את הוראות סעיף 74 האמור על חומר שולי שכזה, אשר בלאו הכי אינו יכול להיות קביל באותו משפט".

3.2בבואנו ליישם את ההלכות החלות, על המקרה דידן, מתבקשת המסקנה כי החומר הנדרש אינו יכול לחסות תחת ההגדרה של "חומר חקירה", לא כל שכן "חומר רלוונטי". למעשה אין בידי המבקש ולו בדל ראיה או בסיס לטיעון שהוא מעלה לגבי הקשר בין שני אירועי הירי. הדבר היחיד המקשר בין שניהם מתמצה בעובדה שבשני המקרים נפגעו מי מבני משפחת ביטון. דא עקא שהמבקש עצמו טוען באותה נשימה כי למשפחת ביטון סכסוכים רבים בעולם העברייני, ומכאן שאין כל בסיס להנחה כי מי שירה על אותו שמעון ביטון הוא גם מי שירה על עומרי ביטון.

3.3כבר נקבע כי אין סעיף 74 מאפשר לנאשם להטריד את התביעה בבקשות שעניינן חשיפת מידע אשר הקשר בינו לבין כתב האישום קלוש. הלכה היא, כפי שנקבע בבש"פ 1372/96, ח"כ הרב אריה דרעי נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(1), 177, כי:

"סקרנות לשמה, רצון להשיג חומר לתכליות זרות ל'הגנת הנאשם' ונכונות לצאת ל'מסעי ציד' שמא ימצא דבר שייסע להגנה - אינם מספיקים להשמטת הבסיס מתחת ההנחה האמורה." (הכוונה להנחת הבסיס בדבר הגינות התביעה וחוקיות פעולותיה - א.ט).