מדינת ישראל נ' דיוויס אומנות השיער בע"מ ואח'

הכרעת דין

אני מרשיע את שלושת הנאשמים בעבירות כדלקמן:-

לגבי נאשמים 1, 2, ו- 3 שתי עבירות בניגוד לסעיף 216(4) לפקודה, בקשר לדוחות של נאשמת 1, ולגבי נאשמים 2 ו- 3 ביחד עם סעיף 224(א) לפקודת מס הכנסה.

לגבי נאשם 2, עבירה נוספת של אי הגשת דין וחשבון, עבירה על סעיף 216(4) לפקודה.

ניתנה והודעה היום י"ח חשון תשע"א, 26/10/2010 במעמד הנוכחים.

דן מור, שופט בכיר

גזר דין

נאשמים 2 ו- 3 הורשעו, לאחר הודייתם, בעבירות של אי הגשת דין וחשבון, לגבי נאשם 2, גם כמנהל נאשמת 1 וגם כדו"ח אישי לשנת 2004. גם נאשם 3 הורשע כמנהל בנאשמת 1. הנאשמת 1 הוקמה בשנת 2005 והפסיקה לפעול ב- 2006, ומדובר על שנתיים , דהיינו, שתי עבירות של אי הגשת דין וחשבון שנתי.

מדובר באב ובנו. האב היה ספר כל חייו הבוגרים, וגם הנאשמת 1 עסקה בתחום זה, והתמוטטה כלכלית, וכך אף שני הנאשמים. הוצגו בפני מסמכים המלמדים ששני הנאשמים הוכרזו כפושטי רגל ולהם חובות כבדים. השניים עובדים כיום כשכירים ומשתכרים סכום זעום יחסית.

לאחר מאמצים, כאשר רוה"ח כהן מרדכי, מי שהיה רוה"ח של הנאשמים, אינו משתף פעולה עם הנאשמים, הצליחה הנאשמת 1 באמצעות הנאשמים ורו"ח אחר, ובעזרת חומר שהתקבל מרשות המיסים, לשחזר את החומר הדרוש והדוחות הוגשו כנדרש. הדו"ח האישי של נאשם 2 לשנת 2004, לא הוגש עד היום. בענין זה טוענת ב"כ נאשמים 1 ו- 2 כי הנאשם 2 עשה את כל המאמצים שיכול היה לעשות על מנת להגיש את הדו"ח, גם באיחור, אך כל מאמציו עלו בתוהו, הן בגין אי שיתוף הפעולה של רוה"ח מרדכי כהן, התנגדות התביעה לבקשת ב"כ נאשמים 1 ו- 2 ליצור קשר עם רוה"ח ולקבל ממנו את החומר שבידיו, ואף טענת פקיד השומה כי אין בידיו חומר לגבי שנת 2004, למשל דוחות מע"מ, שיהיה בהם כדי לאפשר שחזור והגשת דין וחשבון לאותה שנה. לדברי ב"כ הנאשמים רק אתמול קיבלה הודעה מפקיד השומה כי אותר החומר לגבי שנת 2004, אולם, בצדק, לא חשבה ב"כ נאשמים 1-2 כי יש מקום לחזור ולבקש דחיות מבית המשפט מאחר ותיק זה מתנהל כבר תקופה ארוכה. אף יש צדק בדברי ב"כ נאשמים 1-2 כי ממילא לא ניתן יהיה לבקש להמיר את העבירות בקנס מנהלי מאחר והנאשמים פושטי רגל ואינם יכולים לדרוש מהנאמן כי יעדיף נושים, וישלם מקופת פשיטת הרגל, אם יש שם דבר מה, את תשלומי הקנס המנהלי.

כידוע, עמדת התביעה, כאשר "המחדלים לא הוסרו" היא לעתור לענישה ממשית, של מאסר בפועל. ב"כ התובעת מסכים כי לגבי נאשם 3, ש"מחדליו הוסרו", דהיינו הוגשו דוחות החברה, העונש הראוי הינו עונש של מאסר על תנאי וקנס. נראה לי שגם לגבי נאשם 2 יש מקום לחרוג ממסגרת הנימוקים הנשמעים ברוב המוחלט של המקרים הדומים, ואין מקום להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל.

מדובר בדו"ח של שנת 2004 כשהנאשם היה עצמאי. הנאשם אכן עשה, באמצעות באת-כוחו ורו"ח אחר, כל מאמץ כדי לאסוף או לשחזר את החומר הדרוש לצורך הגשת הדו"ח, אך נכשל במאמציו, בין השאר בגין קשיים שהושמו בדרכו הן על ידי התביעה והן על ידי פקיד השומה, כנראה בגין שרשרת של טעויות, כדברי ב"כ נאשמים 1-2. אף אינני מבין מדוע לא ניתן היה, בנסיבות הענין, לאשר לב"כ הנאשמים 1-2 גישה חופשית לרוה"ח, אף שהוא עד תביעה.

כאמור, אין מדובר בנאשמים המנסים להערים על רשויות המס, ולהשמיט מהכנסותיהם כדי לפגוע בהליכי גביית מס, אלא מדובר בהתמוטטות כלכלית ברורה ומלאה שלא ניתן לחלוק על קיומה ומהותה.

בכל נסיבות אלה, אני מחליט כדלקמן:-

על הנאשמת 1, שכבר אינה פעילה, אני מטיל קנס בסך 100 ₪.

על נאשם 2, שהיה הרוח החיה בנאשמת 1, אני מטיל עונש מאסר של 4 חודשים, אשר הנאשם לא ישא בו, אלא אם יעבור, תוך שנתיים מהיום, את העבירה בה הורשע.

הנאשם 2 ישלם קנס בסך 4,000 ₪. הקנס יגבה כחוב אזרחי, לאור פשיטת הרגל.

לגבי נאשם 3, שלמעשה לא שלט בנאשמת 1, אלא צורף להיות בעל מניות ומנהל שם מתוך רצון לעזור לאביו, הנני מטיל עונש של מאסר של 3 חודשים, אשר הנאשם לא ישא בו, אלא אם יעבור, תוך שנתיים מהיום את העבירה בה הורשע.

הנאשם 3 ישלם קנס בסך 2,000 ₪. הקנס יגבה כחוב אזרחי, לאור פשיטת הרגל.

הודע לנאשמים על זכותם לערער.

ניתנה והודעה היום י"ח חשון תשע"א, 26/10/2010 במעמד הנוכחים.