גזר דין
הנאשם בפניי הורשע על סמך הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות, עבירה על סעיפים 62(3), 64ב(א) ו- 39 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961; ועל תקנה 169 א לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961.
הטענה העובדתית היא כי בתאריך 30.01.11 בשעה 00:52, נהג הנאשם ברכב מסוג "פולקסווגן" מ"ר 39-613-56 בהיותו שיכור. בבדיקה שנערכה לו באמצעות מכשיר הינשוף, נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר נשוף שלו הוא מעל המותר בחוק.
לאור האמור, ב"כ המאשימה ביקש להשית על הנאשם שנתיים פסילה בפועל ואף יותר מכך, קנס ופסילה על תנאי. ציין כי מדובר בנאשם שנוהג משנת 1986 ובגיליון הרשעותיו למעלה מ- 15 עבירות תעבורה קודמות.
כידוע קיימת מחלוקת בנוגע לעונש המינימום שראוי להטיל על נאשמים שנתפסו כשהם נוהגים בשכרות, כאשר כמות האלכוהול עולה על הכמות הקבועה בחוק. המאשימה סבורה, כי יש להשית על נאשמים אלו לכל הפחות את עונש המינימום- שנתיים פסילה ורק במקרים נדירים בלבד, ומנימוקים חריגים יכול בית המשפט להפחית מעונש המינימום. לצערנו, עדיין לא ברור לנו מהם אותם המקרים הנדירים ויוצאי הדופן שבהם ניתן להשית פחות מעונש המינימום ונראה שאין אחידות דעים בסוגייה זו בקרב שופטי בתי המשפט לתעבורה. כך ישנם מותבים המשיתים על נאשמים שנתפסו בנהיגה בשכרות עונש פסילה קצר מהקבוע בחוק, ללא כל הנמקה וישנם מותבים העושים כן לאחר מתן נימוק מפורט בגזר הדין.
עמדתו של מותב זה היא שבהתקיים נסיבות מיוחדות רשאי הוא להפחית מעונש המינימום הקבוע בחוק ולהורות שהפסילה חלקה תהא על תנאי. זאת בעיקר בשל כך שעונש הפסילה הוא עונש שרק פוגע בנאשם ולא תורם לחברה. כאן המקום לציין גם, כי מחקרים מצביעים על כך ש- 60% מהנהגים שרישיונם נפסל ממשיכים לנהוג בזמן פסילה ולפיכך אין עונש הפסילה אפקטיבי בהכרח. (יש הסוברים כי המספר הנכון הוא 75%) (ראו במאמרי "על הענישה הראויה בתעבורה", הסניגור 154, ינואר 2010, עמודים 8-7).
ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש ביקש מבית המשפט שלא להחמיר בדינו של הנאשם בשל נסיבותיו האישיות. הסנגור ציין כי מדובר בנאשם בן 43, נשוי ואב לשני ילדים. עוד ציין כי מדובר במהנדס מארצות הברית, העובד כמנהל מכירות של אחת מהחברות המובילות בעולם. הסנגור צירף המלצות המעידות על אופיו של הנאשם. בנוסף הדגיש כי בדיקת המאפיינים הייתה טובה.
כידוע שיטת הענישה בשיטתנו היא שיטה המשקללת את נסיבותיו האישיות המיוחדות של כל אדם ואדם. משום שכך בבואו של בית המשפט לגזור את דינו של הנאשם עליו להביא בחשבון את נסיבותיו האישיות של הנאשם ובהתאם לכך לגזור את דינו. בעניין זה מן הראוי להביא את דבריו של כב' השו' י' דנציגר בפרשת אוחיון (אומנם הדברים נאמרו שם בהקשר של עבירת סמים- אך השיקולים רלוונטיים גם לעניינו):
".. כידוע, עקרון הענישה האינדיבידואלית הוא עקרון יסוד בשיטת המשפט הפלילית שלנו [ראו סעיפים 5-7 לחוות דעתי ברע"פ 3173/09 פראגין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.5.2009)], ויש להימנע מהחלת כלל עונשי שרירותי מבלי להתייחס לנסיבות המקרה הקונקרטי ולבחון את משקלם של מכלול שיקולי הענישה, ובגדרם אף את נסיבותיו האישיות וסיכויי השיקום של הנאשם, כל זאת לאור המסכת העובדתית כפי שזו נפרסת בפני הערכאה הדיונית ובשים לב לחומרת העשייה הפלילית...." (ע"פ 3820/09 מדינת ישראל נ' אוחיון (לא פורסם, 06.09.09).
עוד ראו בהקשר זה את דבריה של כב' השו' ד. דורנר בע"פ 5106/99 אבו- ניג'מה נ' מדינת ישראל, פ"ד נד (1) 350, פסקה 7 לפסק הדין).
במקרה שלפנינו מדובר בנאשם לא צעיר, המנהל אורח חיים תקין ונורמטיבי. הנאשם הודה בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום ובכך חסך מזמנו של בית המשפט. בנוסף נציין כי שירות המבחן התרשם באופן חיובי מהנאשם ולאחר שמצא אותו מתאים לביצוע צו שירות לתועלת הציבור בנה לו תוכנית בהיקף של 250 שעות במסגרת המינהל הקהילתי בית חנינא ושלוחותיו, בתפקיד של סיוע בשיעורי עזר לתלמידים במרכז הלמידה.
אין להתעלם כמובן מהשפעת האלכוהול על הנאשם. אין חילוקי דעות כי בבדיקת המאפיינים הצליח הנאשם מאוד. קרי, אין שום ראיה פוזיטיבית על השפעה שלילית של האלכוהול על הנאשם. ההיפך הוא הנכון. הסימנים הראו שלא הייתה כל השפעה על ביצועי הנאשם. נכון הוא כי בשיטתנו הדגש הוא על המדידה האובייקטיבית. אך אי אפשר שלא לתת משקל כי מבחינת הגדרת השיכור בלשון בני אדם, לא היה הנאשם שיכור כלל.
בנסיבות האמורות, הגעתי למסקנה כי יש להטיל על הנאשם את עונש המינימום, אך תוך הטלת חלקו על תנאי, כאמור בהתאם לסמכותו של בית המשפט. זאת, לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, ולאחר ששקלתי את האינטרס הציבורי במניעת נהיגתם של נהגים שיכורים, ולאור נסיבותיו האישיות של הנאשם, הודאתו באשמה, כמות האלכוהול, גילו ולקיחת אחריות. אציין כי לא נעלמה מעיני העובדה שבאמתחתו של הנאשם עבירות תעבורה קודמות.
לסיכומו של דבר, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:
פסילה של שנתיים ימים, מתוכם ירוצו בפועל תשעה חודשים בניכוי הפסילה מינהלית שכבר ריצה. הפסילה של שמונת החודשים תחושב החל מיום 17.07.2011 (בו הפקיד הנאשם את רישיונו), יתרת חמישה עשרה החודשים, יהיו על תנאי לשלוש שנים, אם ינהג בזמן שכרות.
250 שעות לתועלת הציבור, אותם יבצע הנאשם במסגרת המינהל הקהילתי בית חנינא ושלוחותיו, בתפקיד של סיוע בשיעורי עזר לתלמידים במרכז הלמידה. אם יהיה צורך בשינוי מקום ההשמה, שירות המבחן יבצע את השינוי וידווח על כך בכתב לבית המשפט. הנאשם מוזהר כי אם לא יעמוד בתנאי השירות, ייאלץ בית המשפט להפקיע את השל"ץ ולגזור את דינו מחדש.
למרות שלא הוטל עליו עונש של מאסר על תנאי, הנאשם מוזהר כי העונש על נהיגה תחת השפעת אלכוהול בפעם שנייה, הוא מאסר בפועל.
5129371
המזכירות תשלח העתק גזר הדין לב"כ הנאשם עו"ד חורי, לתביעה ולשירות המבחן.
5129371