ת"פ
בית משפט השלום ירושלים
|
26848-11-10
13/03/2014
|
בפני השופט:
מרדכי כדורי
|
- נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
חאלד דוויק
|
|
החלטה
לפניי בקשת הסניגור לביטול כתב האישום שהוגש נגד הנאשם, בשל אי קיום חובת היידוע לפי סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן: "החסד"פ").
רקע וטענות הצדדים:
ביום 15/11/2010 הוגש נגד המבקש כתב אישום בעבירות של כניסה למקום מגורים בכוונה לבצע גניבה לפי סעיף 406(א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, גניבה, לפי סעיף 384 לחוק האמור, ושהייה בישראל בניגוד לחוק, לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב- 1952.
בדיון שהתקיים ביום 3/2/2014 טען ב"כ המבקש כי המאשימה לא קיימה את חובת היידוע, ולכן יש לבטל את כתב האישום.
בתגובה אישרה המאשימה כי לא נשלח למבקש מכתב יידוע כחוק. עם זאת טענה שאין לבטל את כתב האישום, וביקשה כי יתאפשר לה לתקן את הפגם באמצעות קיום שימוע בדיעבד.
המאשימה מבססת את עמדתה על הטענות הבאות:
1.הנאשם נעצר בעקבות מעשה העבירה המיוחס לו. במהלך מעצרו הוגשה לבית המשפט הצהרת תובע בעניינו. בכך הובהר לנאשם כי בכוונת התביעה להגיש נגדו כתב אישום, ומבחינה מהותית התקיימה חובת היידוע.
2.הפסיקה אינה חד משמעית ביחס לתוצאות של אי קיום חובת היידוע.
3.ב"כ המבקש לא העלה את טענתו בהזדמנות הראשונה.
בתגובה טען ב"כ הנאשם:
1.סעיף 60א לחסד"פ אינו כולל פטור מקיום חובת היידוע במקרה בו מוגשת הצהרת תובע.
2.הסנגור שמונה לטפל בעניינו של הנאשם מטעם הסנגוריה הציבורית העלה את טענתו בהזדמנות הראשונה שהיתה לו, בישיבה השניה שהתקיימה לאחר מינויו. בישיבה הראשונה בה התייצב ביקש הסנגור דחייה כדי לשקול את עמדתו.
בשלב זה ביקשה המאשימה שהות, על מנת שיתאפשר לה לבדוק ולהודיע לבית המשפט האם ראש יחידת התביעות החליט כי קיימת מניעה לקיום חובת היידוע ביחס לנאשם.
משלא הוגשה הודעה כאמור מטעם המאשימה, על אף ארכה שניתנה לה לעשות כן, יש להניח כי ראש ענף תביעות לא החליט שהיתה קיימת מניעה לקיים את החובה האמורה.
דיון והכרעה:
הצהרת תובע:
חובת היידוע קבועה בסעיף 60א(א) לחסד"פ:
"רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי העניין, כי קיימת מניעה לכך".
תכליתה של החובה הנ"ל הובהרה בסעיף 60א(ד) לחסד"פ: