החלטה ביחס למשיב 1
בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, וזאת על רקע כתב אישום המייחס לו עבירות קשירת קשר לביצוע פשע, התפרצות לדירת מגורים, גניבה והחזקת מכשירי פריצה.
בתיק זה חלק ב"כ המשיב על קיומן של ראיות לכאורה. ביום 21.8.13 מסר כב' השופט סולקין החלטתו המפורטת לגבי הראיות לכאורה והמשיב נשלח לצורך קבלת תסקיר שירות המבחן. תסקיר שכזה הונח בפני בית המשפט ובסופו אינו בא בהמלצה להורות על שחרורו של המשיב.
במהלך הדיון שנערך בפניי ביום 17.9.13 ביקש בא-כוח המשיב ללמד מדוע חרף המלצתו השלילית של שירות המבחן ניתן וצריך להורות על שחרורו של המשיב לחלופה שנבחנה על-ידו. למצער, היה ובית המשפט לא ימצא כי ניתן לעשות כן, זה עותר להורות על שחרורו בפיקוח אותם ערבים בכתובת גיאוגרפית מרוחקת.
ב"כ המשיב מסר כי לאור החלטת כב' השופט סולקין לפיה אין ראיות לכאורה לגבי האישום השני (המיוחס למשיבים 1 ו-2 בלבד), הרי שיש לגזור גזירה שווה מעניינם של המשיבים 3 ו-4 ששוחררו על-ידי בית המשפט ולהם יוחס רק האישום הראשון. לא זו בלבד, הרי שחלקו של המשיב באישום הראשון קטן יותר מחלקם של האחרים (שכן גם אליבא המבקשת זה לא נכנס אל תוך הדירה), וכך גם עוצמתן של הראיות אינה גבוהה בהינתן כך שאלו מבוססות על "חזקה תכופה" בלבד.
עוד הוסיף כי התסקיר לא פסל על הסף את אפשרות שחרורו של המשיב לחלופה המוצעת. שירות המבחן מציין את הסכנה בהמשך הותרתו של המשיב במעצר וחשיפתו לעולם הסמים, וזאת על רקע כברת הדרך הארוכה שהמשיב עשה. רמת הסיכון שמיוחסת למשיב, גם אם קיימת, אינה ברף הגבוה, ואף לא ברף הבינוני, וגם בכך יש לאבחן לקולא את עניינו של המשיב 1 מן מהמשיב 3.
אשר לעברו הפלילי של המשיב 1 ציין בא כוחו , גם אם לכאורה למשיב עבר פלילי מכביד – בחינה עניינית של עברו מלמדת כי אין למשיב הרשעות מן העת האחרונה בגין עבירות התפרצות. הרשעתו משנת 2012 הינה בגין הסגת גבול בשעה שהמשיב פלש לדירה של "עמידר", ואילו הרשעתו משנת 2011 עניינה עבירה של אי-מניעת פשע. יתר העבירות הינן מתקופות שונות יותר. קיומו של מאסר מותנה הוא לכשעצמו לא מקים עילת מעצר או מונע שחרור לחלופה, ומאסרו האחרון של המשיב היה לפני כארבע עשרה שנה. המפקחות עצמן נמצאו כמתאימות ועל-כן יש להורות על שחרורו לפיקוחן בין אם בעיר באר שבע ובין אם בבית הדודה בנתניה.
בא-כוח המבקשת מנגד סבור כי אין ללמוד מהחלטת כב' השופט סולקין היעדרן של ראיות לכאורה ביחס לאישום השני, ולכל היותר נקבעה חולשה ביחס אליהן, כך שיש לקחת בחשבון את מעורבותו של המשיב גם באישום השני לצורך שקילת המסוכנות. בא-כוח המבקשת סומך ידיו על האמור בתסקיר ועל הקושי להורות על שחרורו של המשיב לעיר באר שבע נוכח חוסר הבהירות בדבר קשריו השונים עם סביבתו. הסתבכותו הלכאורית של המשיב בעבירות רכוש חרף קיומם של שני מאסרים מותנים (אפילו לא נגזרו עליו בגין עבירות התפרצות) מלמדת על חוסר הפנמה וחוסר הרתעה מהליכים פליליים. לאור כל האמור לעיל ביקש בא-כוח המבקשת להורות על מעצרו עד תום ההליכים.
לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, קראתי חומר החקירה, קראתי החלטת כב' השופט סולקין ושמעתי את המפקחת העיקרית המוצעת, לא מצאתי לנכון להורות על שחרורו של המשיב לחלופה המוצעת ואנמק.
כפתח דבר אציין כי ככל שהדבר נוגע לשאלת קיומן של ראיות לכאורה ביחס לאישום השני ובזהירות המתבקשת (שכן מותב זה אינו שם עצמו כפרשן או כערכאת ערר לכב' השופט סולקין) נדמה כי אין לקבל הטענה כי מהחלטה זו יש ללמוד שאין כלל ראיות לכאורה ביחס למעורבותו של המשיב באישום השני.
הדבר נלמד מכך שגם ביחס לאישום הראשון (לגביו נקבעו קיומן של ראיות לכאורה) כב' השופט סולקין לא פסל לקיחה בחשבון של האזנות הסתר תוך הפנייה לבש"פ 6346/12 אטיאס נ' מדינת ישראל. יש בכך "להקרין" על האישום השני שנדבך מרכזי במארג הראיות כולל גם כן האזנות הסתר. כך גם פשיטא של דברים כי חלף קביעת היעדרן של ראיות נרשם כי ראיות התביעה " אינן די חזקות". בצד האמור, אין מחלוקת כי נקבעה חולשה בראיות ביחס לאישום 2 ואף חולשה משמעותית.
צא ולמד כי לצורך בחינת המסוכנות הנשקפת מן המשיב, יש לקחת בחשבון האישום השני אם כי אין לתת לו משקל מכריע ואף לא למטה מכך נוכח החולשה שנקבעה לגביו והפסיקה הנוגעת. אין באמור לעיל לשנות ממסקנתי הסופית.
על המסוכנות הנלמדת ממעשיו הלכאוריים של המשיב אמור באישום ה 1 התייחסתי בהחלטתי למשיבים 3 ו-4. בקליפת האגוז, המדובר בעבירת רכוש שבוצעה בחבורה, כאשר קורבן העבירה הנו אישה מבוגרת בת 77. המדובר לכאורה במעשה שבוצע בתחכום תוך הצטיידות מבעוד מועד בשני רכבים, במפתח מותאם, חלוקת תפקידים, ותקשורת רציפה בין המשיבים השונים. במהלך ההתפרצות נלקח שלל רב הכולל תכשיטים רבים חלקם מזהב. בחירת הקורבן כפי הנראה אינה מקרית נוכח המעורבות באישום השני שגם בו הקורבן היה אישה מבוגרת.
למשיב עבר פלילי מכביד הכולל 12 הרשעות קודמות במגוון רב של עבירות רכוש ואלימות. אכן מאסרו האחרון של המשיב (לתקופה של 41 חודשי מאסר) נגזר עליו לפני 13 שנה , יחד עם זאת, נדמה כי הצגתו של המשיב כמי שמאז שחרור מהמאסר, עלה על דרך הישר חוטאת למציאות. ביחס לכך ר' הרשעתו של המשיב בשנת 2006 בעבירה של אחזקת סכין. בשנת 2007 בעבירה של התפרצות לדירת מגורים, בשנת 2009 בארבע עבירות בכללן שתי עבירות התפרצות לדירת מגורים, וכן הרשעתו משנת 2010 ו – 2011 בעבירות של הסגת גבול פלילית ואי מניעת פשע בגינן תלויים ועומדים שני מאסרים על תנאי האחר בן 10 חודשים והשני בן 3 חודשים. אפילו אין מדובר בעבירות התפרצות, הרי במסגרת ת.פ 57406-11-10 יוחס למשיב כי אפשר לאחרים לבצע עבירת רכוש ועצם הסתבכותו הלכאורית חרף קיומו של מאסרים מותנים והימצאותו במעמדים משפטים פליליים ברציפות מלמדת כי ההליכים שננקטו נגדו לא מהווים עבורו גורם מרתיע.
מתסקיר שירות המבחן עולה כי המשיב לכאורה מצליח בהימנעות משימוש בסמים ואף הגיע מיוזמתו לטיפול במרכז חוסן אם כי לא באופן רצוף. בצד אותה התייחסות לחיוב בדבר הימנעות משימוש בסמים, שירות המבחן מציין כי המשיב נוטה להתחבר לחברה שולית תוך חיפוש אחר פתרונות זמינים וקלים. זה תולה את קשייו והחלטותיו בגורמים חיצוניים כאשר מתקשה להציב לעצמו גבולות פנימיים.
האמור לעיל, על רקע כך שהמיוחס לו בוצע בצוותא חדא עם אחרים מלמד כי חלופה בעניינו של המשיב מן הראוי שתהיה מן המעלה הראשונה ותכלול הרחקתו של המשיב מסביבתו הטבעית. שירות המבחן לא מוצא החלופה המוצעת כמתאימה הן בשל מיקומה בבאר שבע והן בשל כך שאותן מפקחות לא ידעו למתן את מעורבותו של המשיב בפלילים וחבירתו לסביבה שולית. ביקשתי בעצמי לשמוע המפקחות והתרשמותי עולה בקנה אחד עם זו של שירות המבחן.
אשר לאפשרות לפיה תבוצע "הצרחה" בחלופה כך שאותם מפקחים ישמרו על המשיב בעיר נתניה, הרי שמצאתי הצעה זו "כאלתור של רגע" וכזו אשר לא תוכל לסכון לאורך זמן. המפקחת העיקרית הינה אם חד-הורית לשתי בנות, האחת בת שנתיים והשנייה בת שמונה עשרה. מפקחת זו ציינה כי תהיה מוכנה להעתיק את מגוריה לרבות העתקת גן הילדים בו נמצאת בתה התינוקת וזאת כאשר אפילו לא ראתה מהי אותה דירה בה אמורה לגור, האם יש מקום מתאים לבתה הקטנה, האם יש גן אשר יהיה מוכן לקבל אותה, האם תוכל לקבל בעצמה את הטיפולים הרפואיים להם היא נזקקת כאשר אליבא דידה: "אנחנו נסתדר". נדמה כי זו אינה מודעת למשמעות התחייבותה ואין לאשר חלופה שכזו. במצב דברים זה הצעת אשתו של המשיב כמפקחת חלופית בעיר נתניה על רקע הספקות הנוגעים ליכולתה לשמש גורם סמכותית מציב גבולות אינה משנה ממסקנתי הסופית.
אסיים התייחסותי ואציין כי כאמור למשיבים 3 ו – 4 כלל לא מיוחס האישום השני (אפילו משקלו ביחס להחלטתי זו אינו גבוה), בעניינם התקבל תסקיר חיובי הממליץ על שחרור וכך גם מצאתי את
שוני ביחס למאפייניהם ולחלופות שהוצעו לגביהם באופן שהחלטת השחרור בעניינם אינה מביאה בית המשפט לגזור גזירה שווה ולהורות על שחרורו של המשיב 1.
סוף דבר, בהינתן קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, ומשלא מצאתי החלופה כראויה, הנני להורות על מעצרו של המשיב 1 עד לתום ההליכים נגדו.