מדינת ישראל נ' דהן(אסיר) ואח'

החלטה לגבי נאשם מס' 2

1.בפניי בקשת הסניגור להורות בדבר ביטול הרשעתו בדין של נאשם מס' 2 (להלן: "הנאשם"), כאמור בהכרעת הדין, אשר ניתנה בתיק זה ביום 1/4/09, לפיה הורשע הנאשם בדין בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום המתוקן – עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 380 ו- 382(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

2.עיון בכתב האישום המתוקן מלמד, כי חלקו של הנאשם קטן יותר מחלקם של שני הנאשמים האחרים בתיק זה. על פי כתב האישום המתוקן מיוחסת לנאשם תקיפה של המתלונן השני (מוברשם פאדי), בצוותא חדא יחד עם הנאשמים האחרים, באופן שהנאשמים היכו את המתלונן השני באגרופים בפניו, וכתוצאה מכך נגרמו לו שפשוף במצח וחבלה ושפשוף באף. יודגש כי שני הנאשמים האחרים הורשעו גם בעבירה של פציעה בצוותא, עבירה לפי סעיף 334 וסעיף 29 לחוק הנ"ל, זאת בגין פציעתו של המתלונן הראשון (מוברשם מחמוד).

3.על בית המשפט אכן להתייחס בחומרה לביצוע עבירות של אלימות, זאת על מנת לבער את תופעת האלימות מחברתנו, תופעה שהפכה, לדאבון הלב, לנפוצה וחמורה. עם זאת, שיטת המשפט במדינת ישראל הינה שיטה אינדיבידואלית, ומשכך על בית המשפט לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו ועל פי נסיבותיו האישיות של הנאשם.

4.ומכן הכלל אל הפרט:

במקרה דנן עסקינן בנאשם, שהינו בחור צעיר בן כ- 23 שנה, שעברו נקי ללא רבב. יתרה מכך, תסקירי שירות המבחן מדברים בעד עצמם ומלמדים כי עסקינן בנאשם הלוקח אחריות מלאה להתנהגותו המתוארת בכתב האישום ומבטא חרטה עמוקה וכנה על מעשיו. יתרה מכך, הנאשם ביטא אמפטיה כלפי קורבן העבירה ואף ביקש להשתתף בהליך של גישור, ולפצות את קורבן העבירה. מהתסקיר המשלים עולה כי הנאשם התאכזב מאי קיום הליך הגישור, שכן סבר כי באמצעות הליך הגישור יוכל להביע את התנצלותו בפני קורבן העבירה באופן אישי ולפצותו. נוכח העובדה שמדובר בנאשם המגלה חרטה עמוקה ונוהג באופן נורמטיבי, ממליץ שירות המבחן שלא להרשיע את הנאשם בדין, זאת על מנת שלא לפגוע בעתידו התעסוקתי של הנאשם שהינו בחור צעיר. שירות המבחן ממליץ להטיל על הנאשם צו של"צ בהיקף גדול של 320 שעות ופיצוי לקורבן העבירה.

5.נוכח התמונה המצטיירת מתסקירי שירות המבחן, נוכח חלקו הקטן של הנאשם בכתב האישום המתוקן, ביחס לחלקם של הנאשמים האחרים, נוכח טיעוני הסניגור בפניי (ראה גם נ/1) ולאחר ששקלתי את דברי הנאשם בפניי, כמו גם את הודאתו בהזדמנות הראשונה, הנני מבכרת להעדיף בתיק זה את הפן השיקומי על פני הפן התגמולי – עונשי והנני בדעה כי נתקיימו בתיק זה שני המבחנים המצברים העולים מהלכת תמר כתב (ע"פ 2083/96, פ"ד נ"ב(3) עמ' 337), שכן חלקו של הנאשם בכתב האישום המתוקן קטן יותר ומיוחסת לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בצוותא, כאשר עסקינן בחבלות שאינן חמורות כלל ועיקר, והרשעת הנאשם בדין עלולה לפגוע פגיעה חמורה בעתידו המקצועי של הנאשם, הלומד כיום ומבקש להמשיך בעתיד בלימודים אקדמאיים.

6.לפיכך, נוכח כל האמור לעיל, הנני מחליטה לבטל את הרשעתו בדין של הנאשם, כאמור בהכרעת הדין שניתנה ביום 1/4/09, ולאמץ את המלצת שירות המבחן, לפיה יוטל על הנאשם צו של"צ בהיקף גדול של שעות, בצירוף פיצוי למתלונן השני (מוברשם פאדי).

7.לסיכום, ומבלי להרשיע את הנאשם בדין, הנני מטילה על הנאשם צו של"צ בהיקף של 320 שעות, אשר יבוצע על ידי הנאשם בפיקוח שירות המבחן על פי תכנית של"צ שתוגש תוך 30 יום לתיק בית המשפט .

בנוסף, הנני מורה לנאשם לפצות את המתלונן השני – מוברשם פאדי (עד תביעה מס' 7) פיצוי בסכום של 2,000 ₪, אשר יופקד על ידי הנאשם בקופת בית המשפט עבור המתלונן הנ"ל תוך 30 יום.

ניתן בזה צו להשמדת המוצג – דיסק.

המזכירות תמציא החלטה זו לשירות המבחן, אשר יגיש את תכנית השל"צ עד ליום 16/3/10, שאז יובא התיק לעיוני לצורך אישור תכנית השל"צ.

המזכירות תמציא העתק מהחלטה זו לעד תביעה מס' 7.

ניתנה והודעה היום ב' אדר תש"ע, 16/02/2010 במעמד הנוכחים.

רונית בש, שופטת

ד. רוטפלד