מדינת ישראל נ' דהן(אחר/נוסף)

החלטה

רקע

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי, בניגוד לסעיף 7(א) ביחד עם סעיף 7(ג) רישא, לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973.

על פי הטענה החזיק הנאשם ברכב בו נסע בסם מסוכן מסוג קוקאין מחולק לשש אריזות במשקל כולל של 14.2 גר' ברוטו וכ-3 גר' נטו. כן החזיק בארון חשמל מחוץ לדלת דירה בסם מסוכן מסוג קוקאין מחולק ל-44 אריזות במשקל כולל של 30.5 גר' ברוטו וכ-22.6 גר' נטו.

הנאשם כפר בחלק מהעובדות המיוחסות לו בכתב האישום ולפיכך החלו להישמע עדויות.

ביום 11/5/11, במהלך ניהול ההוכחות, ביקשה המאשימה להגיש כראיה שיחות מתומללות אשר הוקלטו באמצעות האזנת סתר ותקליטור המתעד את אותן שיחות.

הנאשם התנגד להגשת ראיות אלו וטען כי אינן קבילות כראיה בהליך המשפטי הנוכחי.

בהסכמת הצדדים, סומנו המוצגים שבמחלוקת (במ/1-במ/2) והושבו למאשימה.

לתיק בית המשפט הוגשה תעודת עובד ציבור שנערכה על ידי ראש יחידת האזנות הסתר במחוז הצפוני – רפ"ק חיים פונימובסקי (ת/25). כן הוגשה בקשה למתן היתר להאזנת סתר (ת/26). בעקבות הבקשה, ניתן צו להאזנת סתר על ידי סגן נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה אשר הוגש אף הוא (ת/27).

מלשון הבקשה למתן היתר (ת/26) עולה, כי ההאזנה התבקשה לשיחותיו של אדם אשר אינו הנאשם בענייננו (להלן: "פלוני"). פרטיו של אותו אדם ומספר הטלפון הנייד לגביו התבקשה האזנה צוינו בבקשה ובצו ולטעמי אין מקום לחזור על פרטיהם.

המשטרה ביקשה היתר לשיחותיו של פלוני "/או אודותיו ו/או אודות הפרשיות הנחקרות בטלפון" המצוין בבקשתה.

העבירות לגביהן נתבקש הצו הינן "יבוא סמים סע' 13 לפקודת הסמים, הברחת נכסים 127(5), קשירת קשר לביצוע פשע 499(1) לחוק העונשין".

ביום 31/8/10 התיר סגן נשיאת בית המשפט המחוזי בחיפה, כב' השופט גריל, את האזנת הסתר מתאריך 31/8/10 עד לתאריך 30/9/10, כאשר צוין כי ההחלטה היא להתיר האזנה לשיחותיו של פלוני "/או אודותיו ו/או אודות הפרשיות הנחקרות בטלפון" הנייד המצוין בצו.

במהלך האזנות הסתר נקלטו עפ"י הטענה שיחות בין פלוני לנאשם. שיחות אלה הן שעומדות בבסיס המחלוקת בין הצדדים, היות ולא צוין שמו של הנאשם בבקשה להיתר או בהיתר עצמו והיות ופלוני אינו נאשם בגדרי ההליך הנוכחי. המשטרה אף לא ביקשה להרחיב את תחולת הצו, כך שיחול גם על הנאשם, לאחר קבלת תוצרי האזנת הסתר.

טענות הצדדים

לטענת הנאשם, מקום בו ניתן היתר האזנת סתר לשיחותיו של אדם מסוים (פלוני) אין זה ראוי לעשות בהן שימוש כראיה במשפטו של אדם אחר (הנאשם), זאת בפרט לאור שני נתונים מהותיים המתקיימים בענייננו –

ראשית, העבירות המיוחסות לנאשם בענייננו אינן העבירות אשר יוחסו לפלוני;

שנית, פלוני כלל אינו נאשם.

עוד נטען, כי ההיתר שבמחלוקת ניתן לשם האזנה לשיחותיו של פלוני בלבד, לצורך חקירת הפרשות בהן הוא נחשד, הא ותו לא.

לטענת המאשימה, נוסחו של ההיתר בענייננו רחב דיו בכדי להתיר את הגשת תוצרי ההאזנה כראיה במשפטו של הנאשם. זאת הן לאור הנוסח "שיחותיו", והן לאור הנוסח "הפרשיות הנחקרות".