מדינת ישראל נ' דבאח ואח'

גזר דין לגבי הנאשם 2

הנאשם הודה בעובדות כתב האישום והורשע בביצוע עבירה של שימוש במרמה בכוונה לסייע לאחר, עבירה לפי סעיף 220(5) לפקודת מס הכנסה [נוסח משולב], התשכ"א – 1961.

מעובדות כתב האישום עולה, כי במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, שימש הנאשם 2 כמנהלה הפעיל של הנאשמת 3 (להלן: "הנאשם") והנאשם 1 שימש כמנהלה ובעל המניות בה. בין השנים 2006-2008 חאלד עאבד (להלן: "עאבד") הועסק שם כקבלן הסעות ילדים. הנאשמים שילמו לעאבד בעבור שירותי הסעת עובדיהם בשנים הרלוונטיות סך של 278,153 ₪, מבלי שקיבלו ממנו חשבוניות מס כדין. לבקשתו של עאבד, רשמו הנאשמים את התשלומים באופן פיקטיבי כשכר עבודה על שמם של קרובי משפחתו, אף שהללו לא עבדו עבורם כלל, כל זאת בכוונה לסייע לעאבד להתחמק מתשלום מס הכנסה.

הסדר טיעון

הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו התביעה תעתור למאסר בפועל בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס, הסנגור יבקש להסתפק במאסר על תנאי.

טעונים לעונש

ב"כ המאשימה טען, כי לחובתו של הנאשם חמש הרשעות קודמות, מתוכם שתיים בגין עבירות מס. העבירה בוצעה במשך תקופה ממושכת, בסכומים נכבדים. התובע ביקש להשית על הנאשם עונש מאסר של 6 חודשים אשר ירוצה בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי וקנס.

ב"כ הנאשם טען, כי הנאשמת 3 במעשיה כאמור, לא חסכה במס. הנאשמת 3 העסיקה את עאבד ובמקום להוציא לו תלושי שכר הוציאה תלושים לקרובי משפחתו וחסכה לעאבד מס. עאבד הורשע במסגרת הליך פלילי נפרד. הנאשם הודה בחקירתו הראשונה. לטענתו תיקים מסוג זה אינם מגיעים בד"כ לבית המשפט. הנאשם לא קיבל לכיסו דבר. הסנגור ביקש להשית על הנאשם מאסר מותנה וקנס.

דיון

עבירות המס הכלכליות, הפכו בשנים האחרונות לרעה חולה בחברתנו. הנאשם, עת שימש כמנהל בנאשמת 3, סייע לאחר ביודעין להתחמק מתשלום מס.

חומרתן של עבירות המס ידועה ובית המשפט העליון חזר על עמדתו ברע"פ 512/04 מוחמד בן נבהאן אבו עבייד ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 381 וקבע כי :

"בית משפט זה חזר והדגיש לאורך השנים את החומרה שבה יש להתייחס לעבריינות כלכלית, ועבריינות מס בכלל זה, נוכח תוצאותיה ההרסניות למשק ולכלכלה ולמירקם החברתי, ופגיעתה הקשה בערך השוויון בנשיאת נטל חובות המס הנדרש לצורך מימון צרכיה של החברה ופעילותן התקינה של הרשויות הציבוריות. העבריינות הכלכלית, ועבריינות המס בכללה, איננה מסתכמת אך בגריעת כספים מקופת המדינה. היא פוגעת בתודעת האחריות המשותפת של אזרחי המדינה לנשיאה שוויוניות בעול הכספי הנדרש לסיפוק צורכי החברה, ובתשתית האימון הנדרשת בין הציבור לבין השלטון האחראי לאכיפה שוויונית של גביית המס – פגיעה הנעשית לרבו באמצעי מרמה מתוחכמים, קשים לאיתור. כבר נאמר לא אחת בפסיקת בית משפט זה כי על מדיניות הענישה לשקף את הסכנה הגדולה הטמונה בעבריינות הכלכלית לפרט ולציבור כאחד, ואת יסוד ההרתעה הנדרש ביחס לביצועה".

היות וקיים קושי רב בגילוי עבירות מס, יש לשקול ענישה מכאיבה אשר יש בה כדי להרתיע עבריינים בכח למול הפיתוי לרווחים קלים ומהירים וכן למול הסיכוי הקלוש להיתפס.

וכך נקבע ע"י כב' הנשיא ברק בע"פ 624/80 חברת וייס ארנסט נ' מדינת ישראל, פ"ד לה (3) 218:

"... יידעו נא עברייני הצווארון הלבן כי צווארונו של עושה העבירה הזו אינו לבן והרי הוא כצווארונו של כל פורץ ושודד, שהאחד שודד את קופתה של המדינה והאחד שודד את קופתו של הפרט".

עוד נקבע ברע"פ 3641/06 ד"ר מנחם צ'צ'קס נ' מ"י (טרם פורסם 28/08/06) :

"...העבריינות הכלכלית, ועבריינות המס בכללה, איננה מסתכמת אך בגריעת כספים מקופת המדינה. היא פוגעת בתודעת האחריות המשותפת של אזרחי המדינה לנשיאה שוויונית בעול הכספי הנדרש לסיפוק צורכי החברה"

יש להבהיר לעברייני מס בכוח, כי אין כדאיות כלכלית במעשיהם הנלוזים, ועל כן העונשים המועדפים בעבירות אלה יהיו מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח וקנסות גבוהים, כפי שנקבע ברע"פ 254/06 רומל קעדאן נ' מדינת ישראל, (טרם פורסם, 20/06/06) מפי כבוד השופט ס' ג'ובראן: