מדינת ישראל נ' דארעאבד(עציר)

החלטה

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו, לפי סעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), התשנ"ו-1996.

כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שורה ארוכה של עבירות בנוגע לגניבת כלי רכב, התחזות כאדם אחר במטרה להונות, שימוש במסמך מזוייף, קבלת נכס שהושג בעוון, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נהיגת רכב ללא רשיון וכניסה לישראל שלא כחוק (סך הכל 7 אישומים).

ב"כ המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר ועתר את שליחת המשיב לקבלת תסקיר מעצר אשר יבחן אפשרות שחרורו בחלופה.

לבית המשפט הוגש תסקיר מעצר בענינו של המשיב אשר בסופו של יום אינו בא בהמלצה כלשהי, אם כי מציין כי אם בית המשפט ישקול שחרורו בחלופת מעצר, הרי שההמלצה היא כי ישוחרר למעצר בית מלא בבית מר עאזם אבו סררי, אזרח ישראלי, בשילוב איזוק אלקטרוני ובהבטחת תנאי שחרור אשר ימזערו סיכוי לעזיבתו את הארץ.

ב"כ המשיב עותר לשחרר את המשיב לחלופה שנבחנה על-ידי שירות המבחן וטוען כי בחלופה המוצעת הכוללת מעצר בית בתחומי מדינת ישראל בפיקוח אנושי ואיזוק אלקטרוני, יש כדי להשיג את תכלית המעצר בענינו של המשיב.

ב"כ המשיב מפנה להלכה הידועה לפיה עצם היותו של המשיב תושב שטחים, לא מבינה למסקנה יד משמעית כי יש להורות על מעצרו וחובה על בית המשפט לשקול אפשרות שחרורו בחלופה.

ב"כ המבקשת עותרת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים תוך שמפנה היא לכתב האישום החמור שהוגש כנגדו המלמד כי המשיב הוא חלק מכנופיית גונבי רכבים מקצועית, המנצלת כניסתו לתחומי מדינת ישראל על מנת לשוב ולפוגע בבטחון הציבור וברכושו.

מפנה לעברו הפלילי המכביד ולעובדה כי כנגד המשיב תלויים ועומדים שני מאסרים על תנאי חברי הפעלה בגין עבירות רכוש וגניבת רכב, ומאסר על תנאי נוסף בשל עבירות של הפרעה לשוטר, נהיגת רכב ללא רשיון וכניסה לישראל שלא כחוק.

לדבריה נסיבותיו של המשיב מלמדות כי לא ניתן ליתן בו כל אמון ושאין בשום חלופת מעצר למעט מעצר מאחורי סורג ובריח כדי להגן על הציבור מפני ידו הרעה של המשיב.

לאחר ששקלתי טיעוני ב"כ הצדדים, ועיינתי בתסקיר המעצר, כמו גם בעברו הפלילי של המשיב, באתי לכלל מסקנה כי דינו של המשיב למעצר עד תום ההליכים.

העבירות המיוחסות למשיב מקימות עילת מעצר בדמות מסוכנות ונדמה כי אין על כך חולק. זאת הן לאור העובדה כי בית המשפט העליון קבע לא אחת כי עבירות מסוג גניבת רכב הן מסוג העבירות שיש בהן מסוכנות אינהרנטית שכן גניבת רכב עלולה להפוך חיש מהר למרדף משטרתי על כל הסכנות הכרוכות בכך (ראה בש"פ 45/10 פאדי מסארווה נגד מדינת ישראל מיום 08/01/10) זאת ועוד. בענינו מדובר במשיב אשר הינו חלק מכנופיה אשר שמה לה למטרה לבצע עבירות רכוש, כנופיה שפעלה באופן שיטתי ובהיקף ניכר ויש בכך אף כדי להעצים את המסוכנות הנשקפת מפני החברים באותה התארגנות.

עבירות רכוש עשויות לבסס עילת מעצר בהתקיים נסיבות ונתונים נוספים, המעצימים את החשש לשלום הציבור מפני שחרור הנאשם למשך תקופת המשפט. כך למשל מקום שבו עבירות הרכוש מבוצעות באורח שיטתי או בהיקף ניכר, תוך שימוש באמצעים מיוחדים או תוך התארגנות מיוחדת, ניתן לקבוע כי יש בעבירות הללו כדי לסכן את בטחון הציבור.

בענינו כאמור מדובר במשיב שמיוחסות לו שורה ארוכה של עבירות שבוצעו יחד עם אחרים.

למשיב עבר פלילי מכביד עד מאוד במגוון עבירות לרבות עבירות רכוש ועבירות בטחוניות, בגינן ריצה בסך הכל 91 חודשי מאסר בפועל, ואף תלויים ועומדים לחובתו 3 מאסרים על תנאי חבי הפעלה.

בצד זה, המשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו תוך שהוא נכנס לתחומי מדינת ישראל ושוהה בה שלא כדין.

כל האמור מעיד לכאורה על כך שהמשיב אינו בוחל באמצעים ברצותו לבצע מעשה עבריינות, אינו ירא מרשויות החוק ואין באמצעי הרתעה הננקטים נגדו, כדי להרתיעו.

אשר על כן קיימת בענינו עילת מעצר מוצקה.

את מסוכנותו של המשיב לא ניתן לאיין בדרך של חלופת מעצר.

אכן אין לשלול באופן מוחלט את האפשרות לשחרר תושב שטחים הנתונים לשליטתה של הרשות הפלסטינאית לחלופת מעצר בישראל (ראה בש"פ 3794/06 רשואן נ' מדינת ישראל מיום 17/05/06).