מדינת ישראל נ' גרץ

החלטה

כנגד מר קונסטינטין בן זכר גרץ (להלן: "הנאשם") הוגש כתב אישום. לטענת המאשימה ביום 27.10.11 נמצאו בביתו של הנאשם, שברח' קול התור במעלה אדומים, בתוך כלובים שתי חוחיות, סבכי שחור כיפה אחד, אדום החזה אחד וצופית אחת – שהן חיות בר מוגנות, בהם החזיק הנאשם ללא היתר כדין. כן נמצאו 12 קונכיות וצדפות ומאובנים בהם 10 מיני רכיכות, שני חסרי חוליות, אמוניט ואלמוג ים שכולם ערכי טבע מוגנים בהם החזיק הנאשם ללא היתר.

הנאשם מואשם בביצוע העבירות הבאות: החזקת חיות בר מוגנות עבירה לפי סעיפים 8(א)(3) ו-4(א) לחוק הגנת חיות הבר, התשט"ו-1955. החזקת ערך טבע מוגן עבירה לפי סעיפים 33(ד) ו-57(א) לחוק הגנים הלאומיים, שמורת טבע, אתרים לאומיים ואתר הנצחה, התשנ"ח-1998, ועבירה לפי תקנה 2(א) לתקנות גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי לאום (איסור פגיעה בערכי טבע מוגנים), התשמ"ד-1983.

בפני מונחות בקשותיו של הנאשם לקבלת חומרי חקירה.

ביום 7.4.2013 הגיש הנאשם את בקשתו הראשונה לקבלת חומרי החקירה בתיק זה. ביום 23.4.2013 הגיש הנאשם את בקשתו השנייה לקבלת חומרי חקירה, וביום 30.4.2013 הגיש הנאשם את בקשתו השלישית לקבלת חומרי החקירה.

ביום 23.4.13, בעקבות בקשתו החוזרת של הנאשם, נתתי את החלטתי לפיה: "על פי החלטתי מיום 9.4.13, על המאשימה להמציא רשימת חומר החקירה לב"כ הנאשם באמצעות פקס או דואר. למותר לציין, כי בעקבות החלטתי, אין צורך לב"כ הנאשם לפנות למאשימה בבקשה נוספת לקבלת הרשימה. אם אחרי קבלת הרשימה ברצונו של ב"כ הנאשם לעיין בחומר או להעתיק חומר שאינו ברשותו או אז עליו לפנות למאשימה לתיאום מועד.".

המאשימה בתגובתה טענה ששלחה את רשימת חומר החקירה לנאשם כבר ביום 5.5.13, ושמשלוח הפקס אושר על ידי רונית ממענה חיצוני למשרדו של ב"כ הנאשם.

הנאשם בתגובתו לתגובת המאשימה מאשר שביום 5.5.2013, שבוע לאחר שהגיש את בקשתו השלישית לקבלת חומרי החקירה, נשלחה אליו רשימת חומרי החקירה (להלן: "הרשימה"). אולם, לטענתו, הרשימה ששלחה אליו המאשימה אינה מפורטת דיה, ואינה ערוכה כנדרש. הנאשם מציין שהרשימה לא מפרטת את מספרי העמודים מאותו מסמך, בחלק משדות הרשימה לא כתוב מהו תאריך יצירת המסמך, ובחלק מן השדות לא כתוב מיהו יוצר המסמך. הרשימה צורפה כנספח לבקשה.

כמו כן, סובר המבקש כי יש להשית על המאשימה את הוצאות הבקשה לקבלת חומרי החקירה. שכן, נאלץ הנאשם להוציא כספים על מנת להוציא שלוש בקשות ולחייב את המאשימה להגיש את חומר החקירה כנדרש על פי חוק. שכן, רק לאחר החלטתו של מוטב זה, בעקבות הבקשה השלישית שהוגשה, הועברו חומרי החקירה לנאשם ולסנגורו.

דיון והכרעה:

סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ") קובע כי:

(א)הוגש כתב אישום בפשע או בעוון, רשאים הנאשם וסניגורו, וכן אדם שהסניגור הסמיכו לכך, או, בהסכמת התובע, אדם שהנאשם הסמיכו לכך, לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וכן ברשימת כל החומר שנאסף או שנרשם בידי הרשות החוקרת, והנוגע לאישום שבידי התובע ולהעתיקו.

(תיקון מס' 19) תשנ"ה-1995(ב)נאשם רשאי לבקש, מבית המשפט שאליו הוגש כתב האישום, להורות לתובע להתיר לו לעיין בחומר שהוא, לטענתו, חומר חקירה ולא הועמד לעיונו.

החסד"פ מחייב את המאשימה לאפשר לנאשם ולסנגורו לעיין בכל זמן סביר בחומר החקירה וברשימת החומר שנאסף או שנרשם על ידיי הרשות החוקרת כאשר חומר זה נוגע לאישומו של הנאשם.

הפסיקה נתנה הגדרה מהו חומר החקירה שעל התביעה לכלול ברשימה:

"מהו החומר שצריך להיכלל ברשימה שהועברה לסנגור על ידי הרשות החוקרת? הרשימה בה מדבר סעיף 74(א) לחוק אמורה להכיל בראש וראשונה חומר שנאסף על-ידי גורמי החקירה בקשר עם החקירה...נקבעו קווים מנחים שעשויים לסייע לזהות מהו "חומר החקירה", כאשר המבחן העיקרי לצורך זה הוא מבחן הרלוונטיות, ברשתו נלכדה כל ראיה העשויה להיות רלוונטית לשאלות העומדות להכרעה במשפט, אם במישרין אם בעקיפין...כחומר חקירה ייחשבו ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום במשמע. יחד עם זאת, "חומר חקירה" אינו כולל ראיות שהרלוונטיות שלהן למשפטו של הנאשם היא רחוקה ושולית...זאת ועוד, גם חומר שאינו בידי רשויות החקירה והתביעה יכול להיחשב לחומר חקירה אם הוא מצוי בידי גורמים אחרים אך רלוונטי לשאלות שעומדות לדיון ולביסוס האשמה או ההגנה במשפט...

בבש"פ 2043/05 הנ"ל סיווג בית משפט זה את החומר אשר שימש את גורמי החקירה במהלך החקירה לשלוש קבוצות עיקריות: האחת – חומר שהרשות החוקרת נתקלה בו באקראי ואין לו קשר לחשדות נשוא האישום; השנייה – חומר שנאסף או נרשם על ידי הרשות החוקרת, שאף שיש לו נגיעה לאישום אינו מהווה חומר חקירה במובנו הדווקני; השלישית – חומר חקירה שהוא חומר הראיות המהווה את "הגרעין הקשה" של התשתית הראייתית לביסוס האישום הפלילי, ובכלל זה חומר העשוי להיות רלוונטי למשפט ולהגנתו של הנאשם, בין במישרין ובין בעקיפין. נקבע כי הקבוצה הראשונה אינה באה בגדרו של סעיף 74(א) לחוק, בעוד שהחומר הנכלל בקבוצה השנייה הוא חומר "שנאסף או נרשם" בידי הרשות החוקרת ושהנאשם רשאי לקבל פירוט לגביו ברשימה, ואילו החומר נשוא הקבוצה השלישית הוא "חומר החקירה" הרלוונטי למשפט ועומד לעיון ההגנה ...על רשימת החומר שמחויבת התביעה להעביר להגנה, גם בהתייחס לחומר החסוי,  לשמש אם כן עששית שתאיר במידת מה, ככל הניתן, את האפלה בה שרויה ההגנה ותאפשר לה לעמוד במשימתה. כידוע, כל שביב מידע, פראפרזה או "כותרת" של מסמך, עשויים לשמש את הסנגור בהגנת הנאשם, שכן "אין חקר לתבונת סנגור מוכשר, ואין לנחש כיצד יכול לנצל את החומר הנמצא בפניו"...לפיכך, שומה על התביעה להעביר להגנה רשימה מפורטת ככל הניתן, בהתחשב במגבלות שמטילה תעודת החיסיון. כך, ראוי כי ככל שהדבר ניתן, תכלול הרשימה פרטים דוגמת: סוג הפעולה ותאריך ביצועה, רשימת זכ"דים תוך ציון על-ידי מי נרשמו, רשימת הודעות או דו"חות חוקר תוך פירוט מינימאלי שיבהיר במה מדובר, וכיו"ב".

מן הפסיקה עולה שהמבחן הקובע לצורך קביעת החומר הנכלל ברשימת חומר החקירה הינו מבחן הרלוונטיות. לפי מבחן זה על החומר לכלול כל ראיה העשויה להיות רלוונטית לשאלות העומדות להכרעה במשפט, אם במישרין אם בעקיפין. רשימת חומרי החקירה צריכה לפרט את מכלול החומר המצוי בידי התביעה מלבד ראיות שהרלוונטיות שלהן למשפטו של הנאשם רחוקה ושולית. בפרט אמור הדבר באשר לחומר שהוא חסוי, שאז אין לנאשם ולסנגורו כל גישה אליו ולכל שביב מידע חשיבות רבה. כמו כן, נכתב בפסק הדין שברשימה יש לכלול מידע כמו למשל: סוג הפעולה ותאריך ביצועה, רשימת זכ"דים תוך ציון על-ידי מי נרשמו, רשימת הודעות או דו"חות חוקר תוך פירוט מינימאלי שיבהיר במה מדובר, זאת במיוחד כאשר עסקינן בחומר חסוי.

עם זאת, כאשר מדובר בתיק בעל היקף רחב מאוד קובעת הפסיקה כי יש להקפיד על עריכת רשימת חומר חקירה בטבלה מפורטת וממוחשבת עם מספר סידורי, מספרי עמודים, אזכור של תיאור הכרחי של המסמך, מועד היווצרות המסמך, יוצר המסמך, טיב המסמך (הודעה /מזכר/ דו"ח וכד'), נשוא המסמך ואף כותרת של התוכן וציון האם תכונו גלוי, חסוי או חסוי חלקית. ואף לכלול את המיקום הפיזי של המסמך בחומר החקירה המקורי. כפי שנפסק בבית המשפט המחוזי בבאר שבע במ"ת(ב"ש) 6623-04-11 מדינת ישראל נ' יגאל חג'אג', (ניתן על ידי השופט אלון אינפלד, ביום 5.1.2012):

"הרשימה נועדה לאפשר גישה אפקטיבית של מקבל התיק לחומר המהותי, ולאפשר לו לוודא שכל החומר אכן בידו. לפיכך יש להבהיר כי על רשימת חומר החקירה להתאים עצמה לנסיבותיו של כל תיק ותיק. ככל שהתיק רחב יותר, כך גוברת החובה על המדינה לוודא את מידת הדיוק, הבהירות והנגישות לרשימה. כאשר מדובר בתיק רחב היקף, בן אלפי מסמכים, הממשיך להתפתח, ובו מתקבלים חומרי חקירה בשלבים שונים, חובה על המדינה, לא רק ליתן הודעה לסנגוריה ובו רשימה מלאה של החומר המתחדש בכל פעם, חובתה לחזור לרשימה המקורית, לעדכן את הרשימה המקורית ולהמציא במקביל לרשימת החומר החדש גם רשימת עדכנית של כל החומר. תיק זה עצמו בנוי, במידה רבה, על חקירת מחשבים מתוחכמת. אין אנו חיים עוד בתקופה של רשימות ידניות בלבד, ואין הצדקה להסתפק ברשימה ראשונית ותוספות לשיעורין. בתיקים בהיקפים גדולים, ניתן וראוי להכין רשימת חומרי חקירה בטבלה ממוחשבת ולו בתוכנה פשוטה ומצויה. טבלה כזו חייבת, מעבר למספר סידורי, אזכור של תיאור הכרחי, מועד היווצרות המסמך, יוצר המסמך, טיב המסמך (הודעה /מזכר/ דו"ח וכד'), נשוא המסמך (פלוני – הנאשם, מחסן אלמוני, מקום החיפוש וכד') ואף כותרת של התוכן ("פלט טלפון מספר X" וכד') וכמובן אם תכונו גלוי, חסוי או חסוי חלקית. כמו כן, על הטבלה גם לכלול את המיקום הפיזי של המסמך בחומר החקירה המקורי, ומספר העמודים (כגון: מס' 2537/ (תאריך) 10.11.12/ פקד ראובן ראובן/ חקירה באזהרה/ החשוד שמעון שמעון/ חקירה משלימה בעקבות העימות/ גלוי/ קלסר 5, חוצץ ג/ 3 (עמודים)). טבלה כזו שתאפשר חיפוש על פי שמות העדים ומועדי היווצרות לפחות (בדוגמא לעיל, לפי התאריך ולפי שמו של הנחקר שמעון שמעון). טבלה כזו תאפשר גם עדכון הרשימה, תיקון טעויות, השלמת החסרים ובעיקר תהווה כלי יעיל, לוודא שכל החומר נמצא וקיים. יודגש שאין חובה כזו בכל תיק "רגיל" הכולל עשרות ואפילו מאות מסמכים. האמירה דלעיל מתייחסת לתיק זה שהוא חריג בהיקפו, כגון זה הכולל למעלה מעשרים קלסרים של חומר מגוון".