מדינת ישראל נ' גרינברג רומן

הכרעת דין

1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה בשכרות בניגוד לסעיפים 62 (3), 64ב (א), 39 (א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א – 1961  ותקנה 169 א' לתקנות התעבורה התשכ"א-1961.

2. עפ"י הנטען בהזמנה לדין וכתב אישום (הדו"ח - ת/7) – בתאריך 25.08.12 שעה 03:56 בערך, נהג הנאשם ברכב מ.ר. 30-174-17 בכביש 4 לדרום. בנסיבות המתוארות נהג הנאשם בשכרות בכך שבדוגמה של אויר נשוף נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אחד של אויר נשוף היה 495 מק"ג, העולה על הריכוז המותר בחוק.

3. תגובת הנאשם לדו"ח היתה: "אני לא ילד בוא תשחרר אותי".

4. בהקראה טען הנאשם: "מודה בנהיגה, כופר בשכרות, בבדיקה ובתוצאות".

5. מטעם המאשימה העידו השוטר מפעיל הינשוף איציק טזזו עת/1 והשוטר איתי לנדסמן עת/2. מטעם ההגנה העיד הנאשם.

6. דיון

המחלוקת העובדתית בתיק הנדון הינה האם עפ"י חומר הראיות הנאשם נהג בשכרות.

7. האם עפ"י חומר הראיות הנאשם נהג בשכרות

בדיקת הנשיפה

עת/2 עצר את רכבו של הנאשם בשעה 03:56 ומשהריח, כי מפי הנאשם נודף ריח חזק של אלכוהול, ערך לו בדיקת נשיפון, שהצביעה על הימצאות אלכוהול בגופו של הנאשם. לאחר מכן ערך לו בדיקת מאפיינים, והמתין איתו עד לבדיקתו בינשוף. הוא הקפיד, כי יחלפו לפחות 15 דקות מרגע שנעצר ועד הבדיקה בינשוף ובמהלכן הנאשם  לא שתה, לא אכל, לא עישן ולא הקיא (ת/7 וכן ת/8 ).

עת/1 קיבל מעת/2 את הטיפול בנאשם בסמוך לשעה 04:13, וידא עם עת/2 כי השגיח  על הנאשם שלא אכל, לא שתה, לא הקיא ולא עישן במשך 15 דקות  (עמ' 2 ש' 29 ). לאחר שנענה בחיוב,  דרש מהנאשם לבצע בדיקת נשיפה בינשוף והסביר לו את משמעותה. לאחר מכן החתים אותו על סעיף 8 בת/8, והנאשם ביצע את הבדיקה בה נמצא כי ריכוז האלכוהול אצל הנאשם היה 495 בליטר אויר נשוף.

בחקירתו הנגדית הסביר העד, כי אם היה מתברר כי במהלך ה-15 הנאשם אכל/ שתה / הקיא/עישן היה מונה 15 דקות מחדש. 

אני מקבלת כאמינה ומהימנה עדותו של עת/1 אשר העיד, כי  בצע לנאשם בדיקת נשיפה ב"ינשוף" לאחר שוידא עם עת/2,  כי במהלכן של 15 דקות מעת עצירת רכב ושל הנאשם ועד לבדיקתו בינשוף, הנאשם  לא שתה, לא אכל, לא עישן ולא הקיא (ת/8). הוא הסביר לנאשם אופן ביצוע הבדיקה והנאשם אישר בחתימתו שקיבל ההסבר. העד ערך  בדיקת אימות כיול ובדיקת נשיפה עצמית הן בתחילת משמרת (ת/2) והן סיומה (ת/3), והוגשו באמצעותו גם תעודת בלון יחידה (ת/4), פלטי הינשוף (ת/5) ויומן הפעלה (ת/6).

פלטי הבדיקה העצמית מראים, כי מכשיר הינשוף היה תקין הן בתחילת המשמרת והן בסיומה וכי במדידת האויר הנשוף של השוטר לא נמצא אלכוהול. ב"כ הנאשם נמנע מלחקור העד בקשר לכל המסמכים הללו.

גם המסמכים הנלווים תע"צ (ת/9), כרטיס מכשיר ת/10), תעודת בלון מעבדה (ת11), טופס ביקורת תקופתית (ת/12) ועקומת כיול (ת/13), הוגשו בהסכמת ב"כ הנאשם, שויתר על חקירת עורכם.

הכלל הנוהג לעניין זה הינו, כי בהעדר כל הסבר סביר להימנעות מחקירת עד בסוגיה כלשהי משמעה כי אין חולקים על גרסתו של העד באותה סוגיה (יעקב קדמי על הראיות חלק רביעי 1949 (2009)).

כאמור הנאשם כפר, בין היתר, בתקינות המכשיר אך משבחר בא כוחו לא לחקור את העד ו/או את עורך המסמכים הנלווים, הרי שזנח טענותיו, ויש בכך הסכמה של הנאשם באשר לתקינות המכשיר.

ככלל, נפסק, כי מכשיר הינשוף הינו מכשיר אמין וממצאיו יכולים לשמש בסיס איתן להרשעת אדם בנהיגה בשכרות, וזאת בכפוף למילוי כל הנהלים, כפי שנקבעו ע"י היצרן והפסיקה (עפ"ת 25457-04-10 מדינת ישראל נ' עינת מלכה עוזרי).

בדיקת הנשיפה נערכה לנאשם בשעה 04:15, היינו חלפו 19 דקות מעת עצירת הרכב ונמדדו בה 495 מק"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף של הנאשם (ת/5).