מדינת ישראל נ' גפני

החלטה

בפני בקשה לביטול גזר דין שניתן כנגד הנאשם בהעדר התייצבותו לדיון הוכחות שנקבע בעניינו.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה בניגוד לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה- 1965.

בדיון שהתקיים בפני כב' השופטת קליימן בתאריך 27.02.13 כפר הנאשם במיוחס לו בכתב האישום ועניינו נקבע לדיון הוכחות בפני לתאריך 03.07.13.

בתאריך 13.06.13 הגישה ב"כ המאשימה בקשה לדחיית מועד ההוכחות בטענה כי המפקח האמור להעיד בתיק לא יוכל להתייצב למועד שנקבע בשל יום עיון אגפי שהתקיים למפקחים.

בקשת המאשימה נדחתה, בין היתר מאחר ולא צורפה עמדת הנאשם לבקשה.

מספר ימים לאחר מכן הוגשה בקשה נוספת ובה נכתב כי הצד שכנגד מסכים לדחייה וכי תואמו עמו מועדים חלופיים. בהתאם לכך נדחה מועד ההוכחות ל- 06.11.13 והמאשימה התבקשה ליידע את הנאשם בדבר המועד הנדחה.

בדיון שהתקיים ב- 06.11.13, אליו כאמור, לא התייצב הנאשם, נטען כי מתמחה ממשרד המאשימה שוחחה עם הנאשם ותיאמה עמו את המועד הקבוע. כמו כן נטען כי הנאשם נכח במשרדי המאשימה בתאריך 15.10.13 ושוחח עם ב"כ המאשימה על דיון ההוכחות ולמרות זאת, לא התייצב לדיון.

בנסיבות דנן, התקיים דיון בהעדרו של הנאשם וניתן כנגדו גזר דין.

לטענת הנאשם, אמנם ניתנה הסכמתו לדחיית הדיון אולם, למרות שהובטח להודיע לו אודות המועד הנדחה, הדבר לא נעשה ועל כן לא היה מודע לו. כמו כן לדבריו, המועד בו נודע לו לראשונה אודות הדיון שהתקיים בהעדרו ומתן גזה"ד נגדו, הוא ה- 22.12.13 בו התבקש ע"י מזכירות ביהמ"ש, להגיע לביהמ"ש לחתום על ההתחייבות שנפסקה כנגדו. ביחס לגזר הדין, נטען כי לא נשלח ישירות אליו אלא נמסר לגורם שלישי אשר התקשר אליו והודיע לו כי המסמך הגיע לידו.

הנאשם טען בנוסף כי יש לו טענות הגנה טובות הראויות להישמע וכי אין לשלול ממנו את זכות הגישה לערכאות והזכות להוכיח טענותיו. הנאשם תמך טענותיו בתצהיר.

בתגובה לבקשת הנאשם, טענה ב"כ המאשימה כי המועד הנדחה תואם עם הנאשם ועל כן, היה עליו לדעת אודותיו או לכל הפחות, לברר למתי נדחה הדיון. בנוסף, בתאריך 15.10.13 נכח הנאשם בפגישה במשרד ב"כ המאשימה ושוחח עמה על דיון ההוכחות. מנימוקים אלו, עתרה ב"כ המאשימה לדחות את הבקשה.

בהתאם לסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב – 1982, ביהמ"ש רשאי לבטל פס"ד שניתן כנגד נאשם, אם נוכח שהייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.

צודקת ב"כ המאשימה בטענתה כי משהסכים הנאשם לדחייה, היה עליו לברר המועד הנדחה. עם זאת ומאחר והנטל להודיע את המועד שנקבע, היה מוטל על המאשימה , יש מקום לקבל את טענת הנאשם לפיה לא הודע לו במפורש המועד שנקבע. יצוין כי מדברי המאשימה ניתן להבין כי המועד תואם עם הנאשם אולם יתכן והנאשם לא הבין כי זהו המועד בו נקבע הדיון באופן מוחלט וסופי. אשר לפגישה הנטענת במשרדי המאשימה, לא מצאתי לדברים התייחסות בבקשת הנאשם. עם זאת מאחר ומדובר במועד שנדחה לבקשת המאשימה ומאחר והנאשם טוען כי יש לו טענות הגנה מבוססות ועל מנת למנוע עיוות דין, הנני סבור כי יש מקום לבטל את פסק הדין ולתת לנאשם את יומו בביהמ"ש .

אשר על כן, אני מורה על ביטול פסק הדין. תזכורת במעמד הצדדים תתקיים בפני ביום 22.1.14 בשעה 14:30.

ניתנה היום, י"ד שבט תשע"ד, 15 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.