מדינת ישראל נ' געאן

גזר דין

1.הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב-אישום מתוקן, במסגרת הסדר חלקי, בביצוע עבירה של החזקת אגרופן למטרה לא כשרה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 [להלן: חוק העונשין], בכך שביום 25.9.09 בשעה 3:00 לערך ובסמוך לקניון בהוד השרון, נמצא מחזיק באגרופן בתא שבין שני הכיסאות הקדמיים ברכבו.

2.במסגרת ההסדר הוסכם כי הנאשם ישלח לקבלת תסקיר בעניינו, כאשר לבקשת ההגנה נבחנה שאלת ביטול ההרשעה. הוצהר מראש, כי עמדת התביעה היא להרשעה, והוסכם כי הסניגור יוכל לטעון פתוח - לרבות, לביטול ההרשעה.

3.ב"כ המאשימה ציינה, כי אמנם מדובר בנאשם ללא עבר פלילי, אך עסקינן בעבירה חמורה מסוג פשע, אשר נפוצה בקרב הצעירים. הדגישה כי הנאשם החביא את האגרופן ברכבו, וכן את גרסאותיו המשתנות באשר לסיבת ההחזקה. טענה, כי לאור גירסתו במשטרה לפיה החזיק באגרופן שכן הרגיש מאויים, ניתן ללמוד כי ייתכן והנאשם היה עושה שימוש באגרופן. לכן, למרות המלצות התסקיר, ובמיוחד לאור המניע להחזקת האגרופן, עותרת היא להותיר את ההרשעה על כנה, להשית עליו מאסר על תנאי וקנס.

4.ב"כ הנאשם הדגיש, כי המדובר בנאשם צעיר, אשר הודה בהזדמנות הראשונה, נעדר עבר פלילי, נורמטיבי, סטודנט אשר עושה סטאז' בראיית חשבון, כאשר הרשעה בשלב זה של חייו תפגע בו באופן שאינו מידתי ביחס לתועלת שתצמח מכך. הוסיף, כי נסיבותיו של הנאשם עולות בקנה אחד עם הלכת כתב, ועל כן, יש לאזן באופן ראוי בין האינטרס הציבורי ובין אינטרס הנאשם.

טען, כי מדובר באגרופן, בניגוד לסכין, אותו החזיק ברכבו בלבד, במקום שאינו נגיש, והסבירות שהנאשם יעבור עבירה מסוג זה בעתיד, נמוכה מאוד. על כן, עתר הוא, לאמץ את המלצות שירות המבחן, לבטל את הרשעתו ולהטיל עליו של"צ, והציג פסיקה לתמיכה בטיעוניו.

5.בדברו לבית-המשפט, הביע הנאשם את חששו כי יורשע, וביקש להתחשב בו לאור לימודיו ואפשרות הפגיעה בעתידו.

6.ייאמר, כי עניינו של הנאשם היה קבוע לשימוע גזר-דין ליום 10.8.11. עם זאת, לאחר עיון חוזר בטענות הצדדים ובאמור בתסקיר, נדחה הדיון על-מנת לאפשר לסניגור ולנאשם להמציא ראיות רלבנטיות לעונש בדבר הנזק שעלול להיגרם לנאשם מעצם ההרשעה. כמו-כן, לאחר שהנאשם לא הגיע לשירות המבחן לגבש תכנית של"צ, ניתנה לו אפשרות נוספת לקבל תסקיר משלים על-מנת שתגובש עימו תוכנית של"צ בהיקף של 250 שעות לביצוע תוך שנה.

6.התסקיר המרכזי שהוגש מלמד אודות נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של הנאשם, שהינו בחור צעיר בן 28 שנה, ללא הרשעות קודמות, אשר סיים 12 שנות לימוד, התגייס לצבא, ובארבע שנים האחרונות הינו בעל חברת השקעות וייזום (לא הוצג אישור), ובנוסף הינו סטודנט לחשבונאות (הוצג אישור). הנאשם הביע את חששו, כי הרשעה תפגע באפשרויות תעסוקתיות בעתיד בתחום ראיית חשבון. עוד עולה מהתסקיר כי הנאשם לקח אחריות על מעשיו, מביע חרטה, ומסביר את הסתבכותו בכך, שלא היה מודע לאיסור החזקת אגרופן ולחומרת העבירה. התרשמות קצינת המבחן היא כי מדובר באדם אינטיליגנטי, נורמטיבי, לא קיימת נזקקות טיפולית, כאשר התנהגות זו חריגה לנוף חייו וכיום מודע לחומרת העבירה ולאיסור שבה. על כן, לאור גילו, העובדה כי מצוי בעיצומם של לימודי השכלה גבוהה וחששו כי ייפגעו אפשרויות תעסוקה בעתיד - ההמלצה הראשונית היתה להטיל עליו של"צ בהיקף 150 שעות, תוך ביטול הרשעתו. אלא, שבמהלך תקופת הדחיה, נעשו מספר נסיונות ליצור עימו קשר ולבנות עימו תכנית של"צ, ללא הצלחה. בתחילה, קצינת המבחן יצרה קשר עם הנאשם על-מנת לוודא כי פנה ללשכת המתנדבים בעיר מגוריו אליה הופנה בעבר – אך הוברר כי לא נעשתה מצידו פניה שכן לטענתו עבר להתגורר עם חברתו בעיר אחרת. הנאשם זומן לפגישה בשירות המבחן על-מנת לסייע בשינוי תכנית השל"צ, אך לפגישה זו לא הגיע. קצינת המבחן היא שיצרה עימו קשר שוב, טען כי שכח מהפגישה, תואם עימו מועד חדש – אך גם לפגישה זו לא הופיע ועד למועד כתיבת התסקיר (7.9.11) לא יצר עם השירות כל קשר. בסופו של יום, מציינת קצינת המבחן את ספקותיה באשר לפניותו או התאמתו של הנאשם לבצע של"צ, ועל כן, היא נמנעת מלהמליץ על צו של"צ כפי שהומלץ בעבר. יצויין, כי מתגובת בא-כוחו לאמור בתסקיר עולה כי לא ניתן לו הסבר על התנהלות זו של הנאשם.

7.אכן, ממכלול החומר שהוגש לעיוני (לרבות המסמכים שהוגשו על-ידי סניגורו של הנאשם ביום 13.9.11) עולה תמונה של בחור צעיר, שזוהי לו הסתבכותו היחידה בפלילים, אשר מצוי בראשית דרכו המקצועית ובעיצומם של לימודי חשבונאות. לאור נתונים אלו, ולאחר עיון ברע"פ 3446/10, סאלח עבד אלחלים נגד מדינת ישראל, פורסם בנבו מיום 6.4.11, מוכנה הייתי לשקול, כי בדומה לנסיבות שם, ניתן יהיה גם בעניינו של הנאשם לחרוג מן הכלל לפיו מי שהוכחה אשמתו – יורשע בדין.

9. אלא, שהתנהלותו של הנאשם - אשר מביאה להעדר המלצה מצידו של שירות המבחן, ומעוררת תהיות לגבי מצבו של הנאשם (כאשר יצויין בהקשר זה, כי לא הוצג כל אישור המאשר את טענת הנאשם כי אכן מצוי בהתמחות במשרד רואי חשבון, כפי שעלה בישיבת יום 10.8.11) - היא אשר יוצרת מציאות לפיה לא מתקיימים התנאים המאפשרים ליתן מעמד בכורה לאינטרס האישי של הנאשם. זאת במיוחד בענייננו, כשקיים אינטרס ציבורי מובהק, לאור נפיצות התופעה של אלימות בקרב צעירים, כאשר המדובר בנאשם אשר נשא אגרופן והשמיע גירסאות שונות באשר לרקע שהביא אותו לכך.

10.אשר על כן, הרשעת הנאשם תיוותר על כנה.

11.באשר לענישה הראויה, נראה כי השיקולים העומדים לזכותו של הנאשם, הכוללים את הודאתו, לקיחת האחריות על מעשיו והעדר עבר פלילי נשקלו על-ידי המאשימה, אשר הציגה ענישה מתונה לעונש בדמות ענישה הרתעתית לצד קנס, ובנסיבות שנוצרו – כך ראוי לגזור על הנאשם.

12.לאור האמור לעיל, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

מאסר על תנאי של 6 חודשים למשך 3 שנים מהיום, שלא יעבור עבירה בה הורשע.

קנס בסך 2,000 ₪, או 20 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב – 5 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים, של 400 ₪ כל אחד, החל מיום 1.10.11 ובכל ראשון לחודש שלאחריו. לא שולם תשלום אחד במועדו - תעמוד כל היתרה לפירעון מיידי.

ניתן צו להשמדת המוצג.

הודעה זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, י"ט אלול תשע"א, 18 ספטמבר 2011, במעמד הצדדים.