ת"פ
בית משפט השלום פתח תקווה
|
15393-09-09
21/01/2014
|
בפני השופט:
ניצה מימון שעשוע
|
- נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
חסין גנאים
|
גזר-דין |
גזר – דין
הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של הסעת שב"ח בהתאם למפורט בכתב האישום.
בהתאם לכתב האישום, ביום 10.5.09, בכביש 444 לכיוון צפון, הסיע הנאשם ברכבו תושב האזור שאינו מורשה להיכנס לישראל או לשהות בה כדין.
ביום 16.12.12 הודה הנאשם בעובדות כתב האישום והורשע בעבירה של הסעה שלא כדין לפי סעיף 12א (ג) (1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952.
עברו הפלילי של הנאשם
במסגרת הטיעונים לעונש הוגש גיליון ההרשעות הקודמות של הנאשם.
מגליון ההרשעות עולה כי לנאשם 4 הרשעות קודמות בין השנים 1997 – 2011.
בשנת 1997 הורשע בעבירה של החזקת כלי פריצה וכניסה לישראל שלא כחוק.
בשנת 1998 הורשע בעבירה של גניבה.
בשנת 2000 הורשע בעבירה של גניבה מרכב.
בשנת 2011 הורשע בת.פ. (כ"ס) 17977-07-10 בצירוף שני תיקים בעבירות של הסעת שב"ח והוטלו עליו 6 חודשי מאסר בעבודות שירות, כן הוטלו עליו 5 חודשי מאסר על תנאי ל- 3 שנים שלא יעבור עבירה על חוק הכניסה לישראל.
הטיעונים לעונש
ב"כ המאשימה טען לענין עברו הפלילי של הנאשם כי הרשעותיו האחרונות, משנת 2011, מתייחסות לשתי עבירות הסעה שלא כדין שבוצעו בסמיכות זמנים לעבירה נשוא כתב האישום – האחת ב- 3/2009 והשניה ב- 6/2009.
נטען כי הנאשם לא ביקש לצרף תיק זה לתיקים הנוספים על אף שידע על קיומו, ולגבי אותן עבירות נגזרו על הנאשם 6 חודשי עבודות שירות, מע"ת קנס בסך 6,000 ש"ח, פסילה בפועל ופסילה על תנאי.
ב"כ המאשימה טען לחומרת העבירה של הסעה שלא כדין ועל היותה סכנה לשלום הציבור וביטחונו.
נטען כי עבירות אלו עלולות להוביל לפיגועים נגד אזרחי המדינה, ועל כן בפסיקה נקבע כי הענישה ההולמת במקרים אלה הינה מאסר בפועל.
נטען כי מתחם הענישה הראוי הינו בין 3-18 חודשי מאסר בפועל.
נטען כי עברו הפלילי של הנאשם והעובדה כי שהוא הורשע בעוד שתי עבירות של הסעה בסמיכות לעבירה נשוא כתב האישום הינם שיקולים שיש לשקול לחומרא.
לאור זאת עתר ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם מאסר בפועל, מע"ת, קנס כספי ופסילה בפועל.
ב"כ הנאשם טען כי יש להסתפק במקרה זה במאסר על תנאי או במאסר שיבוצע בעבודות שירות, ואין לגזור על הנאשם מאסר בפועל.