ת"פ
בית משפט השלום ראשון לציון
|
48561-11-10
11/10/2011
|
בפני השופט:
אברהם הימן
|
- נגד - |
התובע:
מדינת ישראל
|
הנתבע:
יעקב גנאה
|
גזר-דין |
גזר דין
הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע על פי הודייתו. הנאשם הורשע בשתי עבירות- מעשה פזיזות ורשלנות ברכב והכשלת שוטר.
בפתח הדברים, מצאתי לציין ואף להדגיש שהמעשים שבביצוען הודה הנאשם הם מעשים חמורים ביותר. אדם הנוהג ברכב בהיותו תחת השפעת אלכוהול, נהיגה מסוכנת כפי המפורט בכתב האישום, מבצע פניית פרסה בצורה מסוכנת, חוצה צומת ברמזור אדום, מתעלם מהורות שוטר, רכבו מסתחרר ופוגע בגדר הפרדה בטבורה של עיר ואחר כך מתנגד להורות שוטר ומסרב להזדהות והכול, אני חוזר ומדגיש, תחת השפעת אלכוהול, מבצע מעשה חמור ביותר.
אני מקבל הדימוי שאדם הנוהג בצורה כה מסוכנת ברכב בהיותו שיכור, דומה לאדם המחזיק בכלי נשק ויורה לכל עבר. אין צורך להכביר מילים על מנת לבסס ההשוואה בין נהיגת רכב לבין כלי נשק. זה גם זה גורמים, לצערנו, לקטילת חיי אדם.
במהלך הדיון העברתי דעתי שראוי היה שתיק זה היה מתנהל בבית משפט לתעבורה. בהמשך להערתי זו, מצאתי לציין כי קיים פרדוקס מסוים. אילו היה תיק זה מתנהל בבית משפט לתעבורה, ברור שההתייחסות הייתה חמורה, לשון המעטה.
לעומת זאת, ההגדרות הפורמאליות של העבירות הפליליות כפי שהן מופיעות בכתב האישום, אינן מרף החומרה הגבוה.
אלא שאדם נדון במשפט פלילי על פי מעשיו. הבחינה היא בחינה מהותית ולא פורמאלית והבעתי דעתי כאמור לעיל שמבחינת מהותית אני רואה בחומרה רבה את מעשיו של הנאשם.
ההלכה מחייבת לעניין אי הרשעה במשפט פלילי ברורה היא. נוהגים לצטט ולאזכר את ההלכה הידועה כהלכת כתב. אומר בתמצית שחייב להיות מתאם בין חומרת המעשה לבין סיומו של ההליך הפלילי ומתוך כך אני קובע כי על פי הלכה זו, ככל שמדובר במעשה חמור, כך ימנע בית המשפט לסיים ההליך באי הרשעת הנאשם.
בחנתי האם קיימת או תהיה פגיעה תעסוקתית אם יורשע הנאשם, אף שייתכן כי תהיה פגיעה כזו, הרי אין לפניי פגיעה קונקרטית.
אשר על כן, אינני מקבל המלצת שירות המבחן. אני סבור כי אי הרשעת הנאשם במקרה חמור זה תהיה כדי העברת מסר שלילי לציבור.
התביעה עתרה להשית על הנאשם עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות.
בעניין זה, אני מוצא כי השתת עונש מאסר ומאסר שירוצה בעבודות שירות הוא עונש מאסר במובן העקרוני היא ענישה מחמירה. בבואי לשקול עניין זה, לקחתי בחשבון הודיית הנאשם בהזדמנות ראשונה ובתוך כך אני קובע שהנאשם הביע חרטה כנה ואמיתית באשר למעשיו. עוד שקלתי בעניין זה האמור בתסקיר שירות המבחן שיש בו כדי לעמוד לטובתו של הנאשם. מדובר באדם נורמטיבי בדרך כלל ששירת שירות סדיר מלא בצה"ל ואף תקופה מסוימת בשירות קבע. משום כך, לא מצאתי להחמיר עימו כפי עתירת התביעה.
אשר על כן, אלה העונשים שאני משית על הנאשם:
5 חודשי מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מהיום לא יעבור עבירה מן העבירות בהן הורשע.
אני פוסל את הנאשם מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה לרכב מנועי, פסילה בפועל למשך שנתיים ימים.
תחילתה של הפסילה מיום 03/03/11, עת הפקיד הנאשם רישיונו.
אינני מחייב את הנאשם בקנס אלא בחתימה על התחייבות.
אני מחייב את הנאשם לחתום על התחייבות בסך 2,000 ש"ח לפיה במשך שלוש שנים מהיום לא יעבור עבירה מן העבירות בהן הורשע. לא יחתום על התחייבות, ייאסר למשך 7 ימים.
זכות ערעור תוך 45 יום.
ניתן והודע היום י"ג תשרי תשע"ב, 11/10/2011 במעמד הנוכחים.