מדינת ישראל נ' גלייזר

הכרעת דין

כלפי הנאשם הוגש כתב אישום אשר בו יוחסו לו עבירות של אי ציות לתמרור ב-37

(היום תמרור 302) כעבירה על תקנה 64 (ד) לתקנות התעבורה בקשר עם סעיף 38 (2) לפקודת התעבורה, ונהיגה בקלות ראש כעבירה על סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה בקשר עם סעיף 38 (2) לפקודת התעבורה.

בפרק העובדות אשר בכתב האישום נטען כי בעת שהנאשם נהג ברכב פרטי תוצר דייהטסו, נכנס הנאשם עם מכוניתו זו לצומת מבלי שנתן זכות קדימה לרכב אחר (תוצר שברולט), חסם דרכו של רכב אחר זה, שני כלי הרכב התנגשו, וכי כתוצאה מההתנגשות הזו נהדף רכבו של הנאשם על רכב שנסע משמאלו ופגע ברכב זה.

עוד נטען בכתב האישום כי כתוצאה מהתאונה נחבלו שלושת הנהגים המעורבים וניזוקו שלושת כלי הרכב המעורבים.

האירוע הינו משנת 2010. לאחר שהנאשם לא אותר תקופה ארוכה בשל כך שעבר לכתובת אחרת אך לא שינה את רישום כתובתו כנדרש במשרד הפנים (ראה נא עמ' 3 שורה 12 לפרוטוקול) הותלו ההליכים בתיק. לכשאותר לבסוף הנאשם, חודשו ההליכים והנאשם השיב לכתב האישום כי הוא כופר באחריותו לתאונה.

הנאשם כפר בכך שנהג בקלות ראש, כפר בכך שלא נתן תשומת לב מספקת לדרך וכפר בכך שנכנס לצומת מבלי שנתן זכות קדימה.

הנאשם לא כפר בכך שהיה מוצב תמרור ב-37 בכיוון נסיעתו, לא כפר בכיווני הנסיעה שלו ושל המעורבים, לא כפר בכך שרכב השברולט התקרב לצומת בעת הרלבנטית, לא כפר בכך שאירעה התנגשות ולא כפר בתוצאות התאונה. (פירוט כפירת הנאשם, אגב התייחסותו של הנאשם לסעיפי פרק העובדות השונים בכתב האישום, מצוי בעמוד 3 לפרוטוקול מיום 1.5.13).

לנוכח הכפירה התקיים דיון הוכחות.

מטעם התביעה העידו העדים הבאים:

האזרח מר יונתן זאובר (ע.ת.1) שהינו נהג הרכב השלישי אשר אליו נהדף באירוע זה רכבו של הנאשם ופגע בו.

תעודה רפואית ע"ש ע.ת.1 הנ"ל הוגשה בהסכמה וסומנה ת/1.

השוטר מר פסטרנק אהוד (ע.ת.2) אשר במסגרת עדותו הוגש דו"ח פעולה שערך (סומן ת/2).

השוטר מר ארז בסון (ע.ת.3) אשר במסגרת עדותו הוגשו חוו"ד ותרשים (סומנו ת/3 ת/4).

בהסכמה הוגשו גם הודעת הנאשם במשטרה (ת/5) ותעודת חדר המיון ע"ש הנאשם (ת/6).

עוד העיד מטעם התביעה מר זיו לויט (ע.ת.4) (נהג השברולט) אשר במסגרת עדותו הוגשה, גם כן בהסכמה, תעודת חדר המיון על שמו (סומנה ת/7), וכן גם כן בהסכמה, תמונה של רכבו (סומנה ת/8).

מטעם ההגנה העיד הנאשם.

לאחר שהתרשמתי באופן ישיר מהעדויות , בחנתי את הראיות , וגם נתתי את דעתי לטיעוני הצדדים בסיכומיהם, הגעתי לכלל מסקנה שהתביעה הוכיחה ברמה הנדרשת את אשר נטען על ידה בכתב האישום וכי דין הנאשם להרשעה בעבירות שיוחסו לו.

להלן נימוקיה המפורטים של הכרעת הדין:

לא היתה מחלוקת כי בעת האירוע לא פעלו הרמזורים בצומת.