החלטה
1.בקשה לעיון חוזר, במסגרתה מתבקש ביהמ"ש לעיין בשנית בהחלטתו מיום 31.1.13, בה הורה על שחרורו של המשיב בתנאים של מעצר בית עם פיקוח, זאת על בסיס טענה להפרת תנאי המעצר ע"י המשיב.
2.תחילתם של ההליכים בכתב אישום המייחס למשיב עבירות של תקיפת שוטר כדי להכשילו בתפקיד, חבלה חמורה, פריצה לרכב בכוונה לגנוב ותקיפה הגורמת חבלה ממש.
בהחלטתי מיום 31.1.13, קבעתי קיומה של תשתית ראייתית היכולה להביא בסופו של יום להרשעתו של המשיב, כמו גם קיומה של עילת מעצר, ולאחר שהתרשמתי מהחלופה שהוצעה הוריתי על שחרורו של המשיב למעצר בית, בבית אמו ובפיקוחן המשותף של אמו וסבתו.
להבטחת קיום התנאים שנקבעו, הוריתי על חתימה על התחייבות עצמית וערבויות צד ג' של המפקחות, ע"ס של 6,000 ₪ כל אחת.
3.בבקשתה הנוכחית, טוענת המבקשת כי ביום 14.3.13, בשעות הצהריים עת הגיעו בלשים לבית המשיב, הוא לא היה במקום ורק לאחר דקות ארוכות נראה חוזר לביתו. עוד נטען כי המפקחות ביקשו בחקירתן להשתחרר ממלאכת הפיקוח שכן המשיב לא יכול לשלוט בעצמו ואינו יכול להתגבר על הדחף שלו לצריכת סמים.
4.בדיון שהתקיים בבקשה, טען הסניגור כי לא היתה כל הפרה לתנאי השחרור, שכן לטענת המשיב נפלה לו המצית מהחלון והוא ירד להביאה. בנסיבות, ומאחר וגם חומר החקירה לא מלמד על הפרה חד משמעית – כך נטען - הוא ביקש לדחות את הבקשה לעיון חוזר והציע להוסיף לחלופה הקיימת פיקוח אלקטרוני ובמקביל להפנות את המשיב לשירות המבחן לקבלת תסקיר שיבדוק אפשרות שילובו בחלופה של גמילה מסמים.
5.עיינתי בתיק החקירה ואני סבורה כי בתיק קיימות ראיות, לכאורה, להפרה הנטענת שכן מדו"חות הפעולה של השוטרים/בלשים עולה כי לאחר שאלה עלו לדירה בה אמור לשהות המשיב במעצר בית ולא מצאוהו, ירדו לכניסה של הבניין והמתינו לו ורק לאחר מספר דקות
ראו אותו מגיע מהרחוב לכיוון הכניסה. טענת השוטרים כי הם ערכו סריקה באזור הבניין טרם העלייה לדירה, כי הם המתינו כמה דקות בכניסה של הבניין לאחר שירדו מהדירה וטענתם כי ראו את המשיב מגיע מכיוון הרחוב סותרות, לכאורה, את טענת המשיב כי הוא ירד לחפש את המצית. ויצויין כי בניגוד לטענת הסניגור, גם השוטר כפיר קרייר, רשם בדו"ח הפעולה כי המשיב הגיע מכיוון הרחוב, ולא רק השוטר אלפסי (אשר המשיב מואשם בתקיפתו) רשם זאת.
עם זאת, איני סבורה כי לצורך הבקשה הנוכחית נדרשת הכרעה בדבר הפרת תנאי מעצר הבית, שכן מתיק החקירה ומדברי המפקחת האם בדיון, עולה ברורות כי המפקחות מתקשות עד מאוד במלאכת הפיקוח, אינן מעוניינות בה עוד והם ביקשו, ברחל בתך הקטנה, לשחררן הימנה.
בנסיבות אלה ברור, איפוא, כי החלופה אליה שוחרר המשיב אינה רלוונטית עוד.
6.שקלתי את מבוקשו של הסניגור להוסיף לחלופה איזוק, ולא מצאתי תועלת בדבר.
כידוע, פיקוח האלקטרוני ככלל נועד לשמש לחיזוק הפיקוח האנושי בבחינת "כותפות נוספות לחגורה" ולא להחליפו (בש"פ 5772/10 קם נ. מ"י ובש"פ 6466/09 גוצ'ין נ. מ"י). יחד עם זאת נקבע בפסיקה כי, ייתכנו מקרים חריגים בהם ביהמ"ש יוכל להסתפק בפיקוח אלקטרוני ללא פיקוח של משמורן (בש"פ 7206/10 מ"י נ. אגרונוב). באותו מקרה נקבע כי "אם בית המשפט סבור כי מסוכנותו של הנאשם פחתה, או שהיא נמוכה יחסית, כי האמון שניתן לתת בו – מספיק, ונסיבותיו מצדיקות זאת – אין מניעה עקרונית שבית המשפט, במקרים חריגים במיוחד, לא יסתפק בחלופת מעצר הכוללת תנאי של פיקוח אלקטרוני, בצירוף תנאים נוספים, זאת אף ללא פיקוח של משמורן בשר ודם".
בענייננו, לא שוכנעתי כי מדובר במקרה חריג המצדיק הסתפקות בפיקוח אלקטרוני, שכן הבקשה לא מועלית נוכח העדר גורם אנושי קרוב שיכול לפקח עליו, אם כי בשל העדר נכונות של אותו גורם להמשיך ולפקח עליו, הכל על רקע מעשיו והתנהגותו של המשיב עצמו.
דומה כי תנאי לשחרור בפיקוח אלקטרוני בלבד (ללא פיקוח אנושי) הוא אימון בסיסי שביהמ"ש נותן במשיב, אלא שעיון בדברי המפקחות בתיק החקירה שולל אפשרות של מתן אימון כזה. מהעדויות עולה כי מדובר במי במשתמש בסמים באופן כרוני ומי שאינו יכול לשלוט בעצמו ואף המפקחות עצמן לא נתנו בו אימון, וכך מסרה האם בחקירתה "דלת הכניסה לדירה לא ננעלת לנו מבפנים, רק לסוגר בטחון ואלי תמיד יכול לפתוח אותה ולצאת החוצה. וגם אני לא יכולה לשלוט בו, הוא צורך סמים והוא צריך סמים כל הזמן. הוא קונה סמים מדי פעם......יש לנו סכסוכים כל הזמן, הוא מבקש ממני כל הזמן כסף לסמים, ובאים אלינו כל מיני אנשים לבית, אין לי כבר כוח...".
ובהמשך "אני גם קיוויתי שיש לו מצפון ושהוא לא יפיל אותי ושישב במעצר בית, אבל אני טעיתי".
הסבתא, בתורה, מסרה בחקירתה אודות נסיבות יציאתו של המשיב מהדירה : "הוא ניצל את ההזדמנות הזאת שהלכתי לישון והאישה היתה עם הילד" ובהמשך "...אחרי כל מה שקרה אני לא יודעת כל יום היינו אני ואמא שלו צועקים עליו שלא יצא מהבית ...".
לאור דברים אלה, איני סבורה כי ניתן להסתפק בפיקוח אלקטרוני.
7.אשר לבקשה להפניית המשיב לחלופה טיפולית - כידוע, הכלל שהתגבש בפסיקה קובע כי שלב המעצר עד תום ההליכים אינו השלב המתאים להשתלבות בטיפולי גמילה, כאשר ניתן לחרוג מהכלל מקום שבו הנאשם החל בהליך גמילה עוד בטרם ביצע את העבירה שבגינה נעצר; כאשר פוטנציאל ההצלחה של הליך הגמילה הינו גבוה; וכאשר יש בהליך שכזה כדי לספק מענה ראוי למסוכנות הנשקפת מן הנאשם (ראו בש"פ 171/11 ליאור איתן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.1.11); בש"פ 6738/07 ניטי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.8.07); בש"פ 674/08 עינב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.2.08).