מדינת ישראל נ' גורביץ(עציר)

החלטה

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, החזקת נשק, החזקת סכין שלא כדין.

המעשים המיוחסים למשיב הם שביום 10.8.11 הוא תקף את המתלונן יצחק ארון ובתוך כך גם דקר אותו בסכין מספר דקירות כשלמתלונן נגרמו פצעים והוא נזקק לטיפול רפואי. בו ביום, במהלך חיפוש שנערך בחדרו של המשיב בדירת מגוריו נמצאו כמה עשרות כדורי תחמושת מסוגים שונים.

המדינה מבקשת לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

על פי הטענה קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. ראיות אלה פורטו בטיעון כתוב שהוגש לבית המשפט ולצורכי החלטה זו אני מוכן להניח שיש בראיות שפורטו משום מילוי התנאי הנדרש בסעיף 21 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים תשנ"ו-1996) ("חוק המעצרים").

המדינה מוסיפה וטוענת כי המעשים המיוחסים למשיב מקימים חזקת מסוכנות כמשמעותה בחוק המעצרים ולצורכי החלטה זו אני מוכן להניח גם כי יש בסיס לטענה.

טענה נוספת שהמדינה היא כי יש לייחס למשיב מסוכנות עקב חשש לשיבוש הליכי משפט ואיני בטוח כי הנימוקים שהביאה המדינה לבסיס טענה זו הם מספיקים כדי לבסס בקשה למעצר עד תום ההליכים.

נדמה כי כאשר המדינה טוענת שקיים חשש שכאשר המשיב יסתובב חופשי הוא יטריד את עדי התביעה ואת המתלונן יש מקום לבסס טענה זו ולא להשאירה בעלמא. אלא שלדעתי גם עניין זה לא יכריע גורל הבקשה.

סעיף 21 (ב) (1) לחוק המעצרים מורה כי לא יינתן צו מעצר אלא אם יוכח שלא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור שפגיעתם בנאשם פחותה.

דעתי היא שניסוחו של סעיף 21 (ב) מטיל על המדינה חובת ראייה, אשר גם אם משקלה פחות משל הצורך להוכיח עובדה שלילית, להראות שהתכליות שלשמן נועד מעצרו של הנאשם אינן יכולות להיות מושגות על ידי שחרור בערובה בתנאים שיקבעו.

בעניין זה לא שמעתי מפי ב"כ המדינה טיעון מניח את הדעת וגם בדיון קודם שהתקיים ביום 25.8.11 לא הובא על ידי המדינה טיעון היכול להניח את הדעת כדי להצדיק את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים ולא להסתפק בחלופת מעצר או כפי שמדויק יותר לומר בשחרור בערובה בתנאים כאמור בסעיף 48 לחוק המעצרים.

בדיון שהתקיים ביום 25.8.11 שמעתי את דברי המפקחים המוצעים שהם אמנם בני משפחתו של המשיב (אמו ואביו של המשיב) אולם לאחר ששמעתי את דבריהם בחקירה נגדית, והתרשמתי הם איני מקבל את הטענה שבאה מכיוונה של המדינה שהם לא יוכלו להפעיל על המשיב את סמכותם ולהבטיח את שמירת תנאי המעצר. בקשר לכך אוסיף, שנראה לי שהמאמץ שהם עושים בכך שהם שוכרים דירה שאינה מקום מגוריהם הרגיל על מנת לקיים באמצעותה את הדרישה שמקום חלופת המעצר יהיה רחוק מן המקום שבו נעברה העבירה המיוחסת למשיב מקובלת עלי כשיקול נוסף לייחס להם מהימנות ורצון אמיתי לקיים את תנאי השחרור בערובה שעליו עומד להורות.

דומה כי מעצר בית מלא, בפיקוח מפקחים ובאיזוק אלקטרוני מקיים את תכליות המעצר ומאיין את מסוכנות המשיב על כל הבטיה שעליהם הצביעה המדינה ובאין טענה, קל וחומר ראייה, שרק מעצר של ממש מאחורי סורג ובריח מקיים תכליות אלה נראה לי להורות על שחרור בתנאים כמפורט להלן.

אשר על כן אני מאשר את חלופת המעצר המוצעת שכתובתה רח' העצמאות 84 קרית אתא.

המשיב ישוחרר ממעצר וישהה בדירה הנ"ל בחלופת מעצר בית מלא וכל עת ישהה עימו אחד המפקחים שאושרו, ושהתייצבו בפני בית המשפט ביום 25.8.2011, היינו הגב' גורביץ לריסה ת.ז. 304656309 וגורביץ רומן ת.ז. 304656275 . כל אחד מהמפקחים יחתום על התחייבות עצמית בגובה 10,000 ₪ להבטחת התחייבותו לפקח על המשיב ולדווח אם יצא המשיב את הבית ללא אישור.

המשטרה תהיה רשאית לערוך ביקורות בכתובת הנ"ל כדי לוודא שהמשיב מצוי בדירה בכל עת בהתאם להנחיות בית המשפט.

אני מורה כי למשיב יותקן אזיק אלקטרוני. לשם כך ימציא הסנגור לבית המשפט אישור כי יש בבית קו טלפון "נקי" של חברת בזק, במובן זה שלא יהיו בו השירותים הבאים: משיבון, שיחה מזוהה, שיחה ממתינה, שרות עקוב אחרי, חיבור למכשיר פקסימיליה וקו ADSL (חיבור לאינטרנט מהיר). במידה וקיימים שרותים כנ"ל, יש לנתק אותם ולהמציא על כך אישור לבית המשפט. כמו כן הקו צריך להיות פתוח לשיחות נכנסות ויוצאות. האישור צריך להיות בתוקף ליום השחרור המיועד או ליום קודם לכן.