מדינת ישראל נ' גולן

הכרעת דין

ביום 30.12.12 נרשמה לנאשם הודעת תשלום קנס המייחסת לו עבירה של שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית, עבירה על האמור בתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה. הנאשם כפר במיוחס לו.

במסגרת פרשת התביעה הוגשו הודעת תשלום הקנס [מוצג ת/1] ושכתוב הודעה זו [ ת/2]. הנאשם לא חלק על האמור במוצגים אלה. מדברי עורך בדוח בחקירה נגדית עולה כי בעת שאופנוע הנאשם היה במצב עצירה שמע השוטר את הנאשם משוחח בטלפון ואף הבחין במכשיר הטלפון.

במסגרת פרשת ההגנה אישר הנאשם כי כל האמור בדוח הינו אמת. ברשותו היה מכשיר טלפון נייד שהיה תחוב בין קסדת הראש לבין ראשו וידיו היו פנויות לנהיגה. הנאשם אף הודה כי שוחח בטלפון בשיטה זו כאשר הטלפון היה במצב "רמקול", באופן שאינו דורש, לשיטתו, אוזנייה או התקן. לדבריו "אין לי מתקן שמחזיק את הטלפון בקסדה" [ עמ. 2 שו' 22]. בחקירה נגדית אישר הנאשם כי "דיברתי בטלפון תוך כדי תנועה" וכי "אני מאשר שנסעתי באופנוע כאשר הטלפון מותקן לא באמצעות התקן מיוחד" [ עמ. 2 שו' 25-26].

בסיכומיו עתר ב"כ המאשימה להרשיע את הנאשם וזאת בנימוק כי היה שימוש בטלפון בעת נסיעת האופנוע וכל זאת ללא שימוש ב"התקן" כמשמעותו בתקנה 28 לתקנות התעבורה. לעניין זה העיקר בקיומו של התקן, נטען, הוא יכולת אחיזה יציבה בטלפון המונעת את נפילתו. לא הוכח, כך נטען, כי במקרה זה נעשה שימוש "בהתקן".

מנגד טען הנאשם כי יש לזכותו. לטענתו, "ההתקן" בו עוסקת תקנה 28 לתקנות התעבורה הוא כזה המאפשר שימוש בטלפון ללא אחיזה בו ומדובר במקרה זה ברמקול המהווה "דיבורית פנימית" של הטלפון ואין צורך בקיומו של התקן חיצוני. הנאשם טען כי קיימת דרישה כי הטלפון יונח ברכב באופן יציב.

דיון והכרעה

כאמור, אין חולק על העובדות הבאות: הנאשם נסע על אופנועו ושוחח בטלפון באמצעות רמקול כאשר הטלפון תחוב בין הקסדה לבין ראשו. השאלה במחלוקת היא האם עבר הנאשם על העבירה הקבועה בתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה. התשובה לשאלה זו היא לטעמי בחיוב כפי שאפרט להלן.

תקנה 28 (ב)(1) לתקנות התעבורה קובעת: "בעת שהרכב בתנועה, הנוהג ברכב –

לא יאחז בטלפון קבוע או נייד ולא ישתמש בהם ברכב אלא באמצעות דיבורית;"

...

תקנה 28 (ב)(2) לתקנות האמורות מגדירה "דיבורית" – "התקן המאפשר שימוש בטלפון בלא אחיזה בו ובלבד שאם ההתקן מצוי בטלפון, הטלפון יונח ברכב באופן יציב המונע את נפילתו;" [ הדגשה הוספה.].

עיון בפסיקה מלמד כי בית המשפט המחוזי נטה להסכים לדעתו של הנאשם כי שימוש ברמקול אכן עונה לדרישת "התקן" כאמור בתקנה 28 (ב)(2) לתקנות התעבורה. כך, נאמר כי "אין לפרש את המונח "דיבורית" כ"מכשיר" אלא באופן רחב יותר וגם התוכנה שמצוייה הייתה בטלפון של המערער, המאפשרת דיבור ללא מגע יד הינה דיבורית" ( עפ"ת (ת"א) 9847-04-13 ברין נ' מ"י (לא פורסם); להלן:" פרשת ברין"). עם זאת קבע בית המשפט המחוזי בפרשת ברין - וזה העיקר לענייננו - כי טלפון התחוב בין הקסדה לבין ראשו של הרוכב אינו "מונח ברכב" כדרישה העולה מהגדרת המונח "דיבורית" בתקנה 28 לתקנות התעבורה. לדבר בית המשפט המחוזי בת"א " צדק בית המשפט קמא בקבעו בנימוקו השני שהטלפון לא היה מונח ברכב. ביני לביני תהיתי האם אין מקום לפרש את הביטוי "יונח ברכב" כמתאים גם להחזקתו בתוך קסדה של רוכב האופנוע כל עוד הוא מונח באופן יציב, כפי שהוכיח המערער... אך באתי לידי מסקנה כי פרשנות זאת אכן מרחיקת לכת, כפי שקבע בית המשפט קמא ואינה מתיישבת עם תכליתה של התקנה למקסם את בטיחות הנהיגה בכלי הרכב. אין ניתן לפרש "יונח ברכב" כשווה ערך להנחתו בתוך קסדת הרוכב."[ שם, פסקה 10; הדגשה הוספה].

דברים אלה האמורים במי שהוכיח לבית המשפט כי הטלפון היה מונח באופן יציב בין קסדתו לראשו, יפים מקל וחומר במקרה שלפניי בו הנאשם טען, אך לא הוכיח, כי שיטת האחיזה בה נקט אפשרה הנחתו של הטלפון באופן יציב.

מן המקובץ עולה כי הוכח כי הנאשם נהג באופנוע ושוחח בטלפון תוך כדי נסיעה. טענתו של הנאשם כי הטלפון, התחוב בין ראשו לקסדתו, היה מונח באופן יציב לא הוכחה אלא נטענה כטענה בסיכומיו. מעבר לכך, וכפי שצוין, גם אילו ניתן היה לקבל את הטענה כי הנחתו של הטלפון באופן יציב בשיטת ההנחה האמורה הייתה מוכחת, לא ניתן לראות בטלפון המצוי בין קסדת הרוכב לבין ראשו כטלפון המונח ברכב כדרישת תקנה 28 (ב)(2) לתקנות התעבורה. מכאן עולה המסקנה כי הנאשם נסע באופנועו ושוחח בטלפון, כפי שהודה, וזאת מבלי להשתמש ב"דיבורית" כמשמעותה בתקנה 28 לתקנות התעבורה

נוכח כל האמור מצאתי להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו.

ניתנה היום, 27.10.13, במעמד הצדדים