מדינת ישראל נ' גולובין

החלטה

בפני בקשה נוספת לעיון חוזר בתנאי שחרורה של המבקשת.

בתאריך 21.01.13 ניתנה על ידי החלטה בעיון חוזר – החלטה בבקשת המבקשת להתיר לה לחזור להתגורר בביתה, עם בעלה – המתלונן, בדירת מגוריהם המשותפת וזאת, עוד בטרם העיד בביהמ"ש.

יצויין, כי כתב האישום מייחס לה דקירתו של בעלה – המתלונן – בבטן, בעזרת סכין.

עתה, משהעיד המתלונן בביהמ"ש, מבקש הסנגור כי אתיר למבקשת לחזור לביתם.

ציין הסנגור, כי התיק העיקרי נדחה להמשך שמיעת ראיות לתאריך 22.04.13 ולתאריך 27.05.13.

כן הוסיף, כי המתלונן עודנו נמצא בטפול בעמותת אפשר וכי המשפחה מצוייה בקשיים כלכליים, בין היתר, עקב הצורך לממן עלותן של שתי דירות שכורות.

ב"כ המשיבה מתנגד להחזרת המבקשת לביתה המשותף עם המתלונן, הסביר כי גם בנם, הינו עד תביעה, מתגורר בדירה משותפת זו וכי עדותו אמורה להישמע בביהמ"ש בתאריך 22.04.13.

לפיכך, כך טען, קיים חשש ממשי לשיבוש הליכי חקירה ולהשפעה בלתי רצויה.

שמעתי דברי הצדדים, שקלתי מכלול נסיבות העניין, מכל צד והיבט.

בשים לב למהות העבירות בהן נחשדת המבקשת, בשים לב לעובדה שבן משפחה קרוב גר בדירה המשותפת ביחד עם האב וטרם העיד, אכן קיים, לטעמי, חשש להשפעה לא רצוייה ולשיבוש הליכי המשפט.

בהחלטתי הקודמת שמיום 21.01.13 לא היתה התייחסות של מי מהצדדים לנושא העדת הבן ומטעם זה, ביהמ"ש לא התייחס לנקודה זו.

כיום, משהיתה התייחסות של הצדדים לעובדה שהבן טרם העיד, מתייחס לכך גם ביהמ"ש בהחלטתו והנני סבורה, כי בשלב זה, לא אוכל להורות על קבלת הבקשה לעיון חוזר ועל החזרת המבקשת למגורים משותפים עם בעלה – המתלונן ועם בנם שהינו עד תביעה שטרם העיד.

העובדה שהבן טרם העיד וכן העובדה שהמבקשת אף היא טרם העידה, יש בה, מטבע הדברים, עניין כדי להשרות מתיחות בין בני המשפחה ואולי אף יותר מכך, אם תחזור המבקשת לגור עמם, בביתם המשותף.

לפיכך, נדחית הבקשה.

מזכירות בימ"ש תשלח העתק מהחלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, ד' אייר תשע"ג, 14 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.