כמצוות סיפת סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982, הודעתי בתאריך 14.6.12 על זיכוי הנאשמים מכל העבירות שיוחסו להם בכתב האישום.
להלן נימוקיי:
הנאשמים, יהודים שומרי מצוות, נהגו להתפלל, יחד עם אחרים, בבית הכנסת הממוקם במתחם פנימיית "אור משה", ברח' דבורה הנביאה 81 בתל-אביב (להלן: "בית הכנסת"), בכל עת ששהו בבית קרובי המשפחה באזור, כשנאשם 2 התפלל בבית הכנסת משחר נעוריו, והיה בין מקימיו ונאשם 1 מאז נישואיו לאחותו של נאשם 2.
אביו של נאשם 2, וחמיו של נאשם 1 מר ישעיהו לשס (להלן: "מר לשס") שימש, לאורך שנים, כמנהל החינוכי של המוסד החינוכי לנערים, בפנימייה.
על הזכויות בנכס, המשמש כפנימייה, ובעיקר על זכויות השימוש בו ובבית הכנסת שבתוכו, ניטש מאבק משפטי ומתנהלים הליכים משפטים אזרחיים, בין שתי עמותות, הליכים שטרם הגיעו לידי הכרעה, כשעמותה אחת "אור משה -תורת משה" מיוצגת על ידי מר לשס, והעמותה השנייה "אור משה תל אביב" מיוצגת על ידי מר יוסף שבקס (להלן: "מר שבקס"), כשלמעשה איש מהם אינו משמש כיו"ר העמותה, אותה הוא מייצג, ולא הובהר עד תום מה תפקידו של כל אחד מהם בעמותה בה הוא חבר ומה הן סמכויותיו.
על רקע המחלוקת האמורה ארע האירוע, נשוא כתב האישום, בליל שבת ה-24.10.08, סמוך לשעה 17:30, עת הגיעו הנאשמים לשער הכניסה למתחם הפנימייה, על מנת להיכנס להתפלל בבית הכנסת.
על פי עובדות כתב האישום, את פניהם של הנאשמים קידם, בכניסה למתחם, XXXXXX, מנהל הפנימייה (להלן: "המתלונן"), שהסביר להם כי קיבל הוראה מבעל הבית, מר שבקס, שלא לאפשר, באותו המועד, כניסת מתפללים לבית הכנסת הגדול, אלא רק לבית הכנסת הקטן.
נוכח התעקשות הנאשמים, להיכנס להתפלל בבית הכנסת הגדול, נעל המתלונן את שער המקום עם שרשרת ועקב כך נטלו הנאשמים קאטר וניסו לחתוך באמצעותו את השרשרת.
בעקבות מעשיהם של הנאשמים, התפתח ויכוח, בינם לבין המתלונן, סביב נעילת השער, אשר במהלכו תקפו הנאשמים, בצוותא חדא, את המתלונן, שלא כדין וללא הסכמתו, בכך שהכו בו באמצעות הקאטר בידו ובברכו.
כתוצאה מהתקיפה נגרמו למתלונן חבלות של ממש, כדלקמן: נפיחות ושריטה, בגודל כסנטימטר ביד ימין, שריטה ברגל ימין, נקודות אדומות בברך ימין, והוא נזקק לטיפול רפואי.
עוד נטען בעובדות כתב האישום כי בהמשך לנסיבות המתוארות, איימו הנאשמים על המתלונן בפגיעה שלא כדין בגופו וברכושו של בעל הבית, מר שבקס, בכך שבעת שהמתלונן שוחח עם בעל הבית בטלפון, אמרו הנאשמים "אנחנו נגיע, נשרוף לך את הבית, הקטטה תגמר אצלך", וזאת בכוונה להפחידו או להקניטו.
על מעשים אלה, מבקשת המאשימה להרשיע את שני הנאשמים בעבירות הבאות:
ניסיון להיזק לרכוש במזיד, עבירה על פי סעיף 452 +25 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").
תקיפה וחבלה ממשית ע"י שניים או יותר, עבירה על פי סעיף 382(2)(א) לחוק העונשין.
איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין.
בתשובתם לאישום, אשר נמסרה באמצעות בא כוחם, מיקדו הנאשמים את כפירתם רק בעובדות המהותיות שבכתב האישום, המקימות את העבירות שייוחסו להם בכתב האישום, קרי: הכחישו שתקפו את המתלונן וגרמו לו את החבלות הנטענות ו/או כי איימו על מר שבקס, כנטען נגדם בעובדות כתב האישום.
בהתייחס לעובדות הרקע, לנסיבות הגעתם למקום ולאופי הדו-שיח שהתקיים עם המתלונן, במפגש הראשוני עמו, שתקו בתשובתם לאישום.
לאחר שנשמעה גרסתם, בעדותם בבית המשפט, והוגשו הודעותיהם במשטרה נמצאנו למדים כי, לטענתם, הם לא הגיעו יחד - הקדים להגיע נאשם 1 עם ילדיו ולאחריו הגיע נאשם 2 - הם מכחישים שהמתלונן הציע להם, עם הגעתם למקום, להתפלל במקום אחר במתחם ולטענת נאשם 1, השער היה נעול כבר כשהגיע למקום ונמסר לו, על ידי המתלונן, שהוא קיבל הוראה לא לתת להם להיכנס לבית הכנסת וכי, בסופו של דבר, כניסתם למבנה התאפשרה רק לאחר שרב בית הכנסת הגיע למקום, ורק לאחר שהלה דיבר עם המתלונן, אפשר להם האחרון להיכנס להתפלל באחד החדרים, שהיה ערוך לתפילה, אך לא לבית הכנסת, שהיה תפוס על ידי קבוצת מתפללים שהתארחה באותו סופשבוע בפנימייה.