מדינת ישראל נ' גוטמן(עציר)

החלטה

1.נגד המשיב הוגש בבית משפט זה כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה וחבלה של ממש ע"י שניים או יותר, עבירה לפי סעיף 382(2)(א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, הסגת גבול פלילית, עבירה לפי סעיף 447(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, היזק לרכוש במזיד, עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין תשל"ז-1977 וגניבה, עבירה לפי סעיף 384, לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

2.על פי הנטען בכתב האישום ביום 16.4.11, בשעה 01.00 בלילה, או בסמוך לכך, ברחבת השוק במעלות תקף המשיב יחד עם אחר את מורן גורביץ (להלן: "המתלונן") תוך שהמשיב והאחר דחפו את ראשו של המתלונן לקיר והלמו בו באגרופיהם בראש ובפנים והאחר אף נגח בראשו של המתלונן. כתוצאה מן התקיפה נחבל המתלונן חבלות של ממש.

לאחר שהמתלונן ברח מן המקום הגיעו המשיב והאחר לבית הוריו של המתלונן ברח' ההגנה 11/2 במעלות במטרה לחפשו ותוך כך בעט האחר בדלת הבית ושבר אותה. המשיב והאחר נכנסו לבית והחלו לקרוא בשמו של המתלונן תוך שהבהילו את בני הבית הישנים ובאותו מעמד הזיקו המשיב והאחר לרכוש בבית באופן ששברו את דלת הכניסה, תלשו את המחשב שהיה בסלון וזרקו אותו על קיר הגבס שניזוק, שברו ארון עץ ואת דלת הזכוכית שלו והפילו עציץ שהיה בתוך הבית. בטרם יצאו המשיב והאחר מבית המתלונן גנבו בצוותא ארנק אפור ובתוכו מסמכים, כרטיס אשראי ו- 2000 ₪ שהיו בו וכן קופסת סיגריות .

3.בד בבד, עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. בהתאם לסעיף 21(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו 1996.

4.ב"כ המבקשת ציינה בבקשה את הנימוקים המצדיקים את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו, קיומן של ראיות לכאורה, נוכח המיוחס למשיב בכתב האישום, אשר בין היתר כולל ראיות כדלקמן:

עדויות עדים ממקום האירוע, דוחות השוטרים שהגיעו למקום האירוע, צילום החבלות על פני המתלונן וכן תיעוד הנזק בבית הוריו, הודעת המשיב והאחר באשר לתקיפה, הסגת הגבול, נזק לרכוש והגניבה, הודעת המתלונן ואביו ותיעוד רפואי של המתלונן.

כמו כן, ציינה ב"כ המבקשת, כי קיים יסוד סביר לחשש שהמשיב יסכן את בטחון הציבור וזאת לאור התנהגות המשיב בוונדליזם חסר רסן וללא מחשבה, החל בתקיפת המתלונן, המשך בהשגת הגבול לביתו באישון לילה, תוך גרימת נזק במקום, וכלה בגניבת רכוש מהבית. ב"כ המבקשת אף ציינה כי מעשיו של המשיב כמתואר עשויים אף להוביל לכך שמתקיימת לגביו עילת מעצר סטטוטורית לפי סעיף 21 (א) (1) (ג) (4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים) התשנ"ו 1996.

בדיון בפניי הוסיפה ב"כ המבקשת כי למשיב עבר פלילי קודם במגוון עבירות בהיותו קטין וכי הגישה הסלחנית שננקטה כלפיו לפיה הועדף הפן השיקומי על הפן העונשי לא הועילה. בנוסף טענה כי במידה ותועלה טענת אפליה ביחס למתלונן מופנה ביהמ"ש להחלטתה של כבוד השופטת ג'ני טנוס מיום 18.4.11, ביחס אליו החליטה כבוד השופטת כי המתלונן נפל קורבן למעשה תקיפה מצד אחרים והפעולה המיוחסת לו היתה במסגרת התגוננות.

ב"כ המשיב טען בפניי כי בפרשה נעצר גם קטין אחר ששוחרר מטעמי אפליה שכן לטענת הסניגור חלקו של הקטין בפרשה גדול מחלקו של המשיב ועל רקע זה תהה מדוע החליטה המבקשת שלא להגיש נגדו בקשה למעצר עד תום ההליכים.

בנוסף, טען כי התנהגותו של המתלונן מעידה על רמת מסוכנות גבוהה, על רקע השימוש שעשה בכלי חד, לדבריו ואין חולק כי היו מכות בין השלושה, אולם מעשיו של המתלונן שהלם בבקבוק בראשו של המשיב היו לאחר הפסקה מסויימת במכות ולכן אינם בבחינת הגנה עצמית, המשיב נחבל בראשו כתוצאה מהפגיעה. החבלה צולמה בתחנת המשטרה.

הסניגור אף הפנה לעדות חברתו של המשיב שטענה שכולם היו שתויים והוסיף כי מהעדויות עולה שבמקום נכחו 10 חברים של המתלונן שתקפו את המשיב ואת הקטין.

למתלונן אין חבלה בראש, דבר המחליש את הטענה כי הטיחו את ראשו בקיר.

עוד הוסיף ב"כ המשיב כי המשיב מודה במיוחס לו באשר לאירוע שהתרחש בבית הורי המתלונן אולם הדבר היחיד שנטל מן הבית היה קופסת סיגריות ולא גנב דבר מהמקום. לדבריו המשיב משרת ביחידה קרבית, ולדברי מפקדיו הינו חייל טוב המגיע הביתה בסופי שבוע מלבד תורנות שעושה כל 6 שבועות.

ב"כ המשיב חזר על כך שאין להפלות את המשיב ביחס למתלונן שכן מעשיו אינם להגנה עצמית ומכאן שיש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בבית אמו בסופי שבוע ובמהלך השבוע ימשיך בשירותו הצבאי.

6.סמכותו של ביהמ"ש לצוות על מעצרו של משיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו מעוגנת בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים) התשנ"ו 1996.

בהתאם לסעיף הנ"ל יש צורך בקיומם של 3 תנאים מצטברים:

א.קיום ראיות לכאורה להוכחת אשמת המשיב.

ב.קיום עילת מעצר.

ג.חלופת מעצר.