מדינת ישראל נ' גוזלן יוסף

החלטה

לאחר עיון בבקשה לא מצאתי מקום להיעתר לה.

יצוין, כי ביהמ"ש העליון הביע הסתייגות רבה ממצב בו הנאשם מבקש לבטל פסק דין, ומבצע "מקצה שיפורים" מבקשה לבקשה (רע"פ 3785/10 דב סגל נ' מ"י [2010] ) ויודגש כי הבקשה הקודמת נערכה ע"י עו"ד, יודע חוק ודין.

לגופו של עניין, באשר לאי ההתייצבות, אין לי אלא לחזור על נימוקי החלטתי מיום 10.4.11 המדברים בעד עצמם. בניגוד לנטען על ידי הסנגור, הרופא לא נתן לנאשם ימי מנוחה או מחלה באישור הרפואי שצורף לבקשה, אלא ציין, כי "הנאשם היה בטיפול שיניים".

באשר לשאלת עיוות הדין, בפסיקה נקבע כי מכשיר הדבורה הוא מכשיר אמין, אשר ביהמ"ש יכול לסמוך ידו על מדידות המבוצעות באמצעותו. הסנגור הוסיף בבקשה נתונים על תווי הדרך בה נמדד הנאשם.

ידיעותיו האישיות של הסנגור, אינן ראיות בתיק ועל כן אין להן כל משקל.

יתרה מזאת, כפי שציינתי בהחלטה קודמת, בתגובה לדוח שקיבל הנאשם מהשוטר הוא הביע הודאה בעבירה שביצע. הוא אישר בפני השוטר כי לא שם לב למהירות בה נסע. התבטאותו "לא שמתי לב" בתגובה לדוח, לא יכולה להתפרש אחרת.

בנוסף, ובהתייחס לנטען בבקשה שבפניי, אם לטענת הנאשם הוא לא ראה את הניידת, הדבר מגביר את עוצמת ההודאה שכן, נסע מהר וכלל לא ראה שיש ניידת משטרה האוכפת שם את המהירות.

על כל אלה ובהתייחס לטענות הנאשם בנוגע לעונש הכבד לשיטתו שהוטל עליו, יש להוסיף דברים שאך לאחרונה אמר ביהמ"ש העליון (כב' השופט א.רובינשטיין) לפיהם מקום שנאשם זומן כדין למשפטו וניתן לו יומו, אין מקום לבטל את פסק הדין, לגלגל את הגלגל אחורנית, חרף זימון זה. על אפשרות זו להישמר למקרים נדירים (רע"פ 2673/11 זימנר נ' מ"י [12.4.11] ).

הבקשה לביטול פסק דין נדחית.

עם זאת, ולאור הטענה כי הנאשם ריצה פסילה מנהלית, הנני קובע כי ככל שיומצא לביהמ"ש אישור על ריצוי הפסילה המנהלית, תנוכה תקופה זו מעונש הפסילה בפועל שבגזר הדין.

המזכירות תעביר העתק החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"א, 17 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.