החלטה
כללי
נגד המבקשים, נאשמים 2, 4 ו – 5 (להלן: "הנאשמים") ואחרים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של ארגון ועריכת משחקים אסורים, הלבנת הון ועבירות מסים שונות, שנעברו לכאורה בין השנים 1998 – 2002. בפי המבקשים טענות מקדמיות, אשר לדידם מקימות עילה לביטולו של כתב האישום, כמפורט להלן;
התיישנות ו/או שיהוי
חלפו כ – 15 שנים ממועד ביצוע העבירות לכאורה, נושא כתב האישום (וכ – 11 שנים מתום התקופה הרלוונטית בכתב האישום). ב"כ הנאשמים טוענים, כי עסקי ההימורים היו ידועים לגורמי האכיפה לאורך השנים ואלו לא מצאו לחקור את הנאשמים בגינם, על יסוד הסברה שאין מדובר בפעילות פלילית. משכך, ולנוכח הוראת סעיף 9(א)(3) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982 (להלן: "החסד"פ"), לפיו, תקופת ההתיישנות בעבירות מסוג "עוון" הינה בת 5 שנים – נשמט היסוד להעמדתם לדין.
בשנת 2004 נחקרו הנאשמים אודות פרשייה אחרת, ללא זיקה לזו שבכתב האישום. החקירה בגין העבירות נושא כתב האישום נפתחה בשנת 2006 ולפיכך, לטענתם, תקופת ההתיישנות הסתיימה קודם לכן, למצער ביחס לעבירות שבוצעו לכאורה בין השנים 1998-2001.
לחילופין, טוענים הנאשמים, חל שיהוי ניכר, בהינתן פרק הזמן הממושך שחלף ממועד תחילת החקירה ועד למועד הגשת כתב האישום, בדצמבר 2009 - התנהלות בלתי סבירה על פניה ובלתי ראויה. בשל חלוף הזמן נגרמו לנאשמים נזקים ראייתיים (מסמכים רבים מאז שנת 1998 כבר אינם ברשותם) ונפגעה יכולתם להתגונן. כן, נגרם להם עינוי דין ממושך.
בנסיבות אלו, קמה לנאשמים עילה מכוח עקרון ההגנה מן הצדק, בגינה יש לבטל את כתב האישום.
אכיפה בררנית
ביחס לעבירות שעניינן ארגון ועריכת משחקים אסורים, טוענים ב"כ הנאשמים, כי המאשימה נהגה באכיפה בררנית, כאשר נקטה הליכים נגד הנאשמים, להבדיל ממפעילי אתרי הימורים אחרים בישראל, לרבות אלו שהופעלו על ידי עדי התביעה, אשר ניהלו בתי קפה בהם מוקמו נקודות הקצה – המחשבים - ובוצעו ההימורים ולא הועמדו לדין.
ב"כ המבקש 2 גרס, כי הגברת האכיפה בתחום ההימורים, דרך רשת האינטרנט, החלה בשלהי שנת 2005, אז ערכה פרקליטות המדינה חוות דעת בסוגיה. עד למועד זה שררה עמימות ביחס למעמדן של העבירות הללו. צוין, כי בתחילת שנת 2005, העיד הנאשם 6 מטעם המדינה בתיק אחר, שם תיאר באריכות את תחום ההימורים באינטרנט בארץ, מבלי שהוזהר בגין הפללה עצמית ומבלי שנחקר על כך במשטרה. סופו של יום, כתב האישום נגד הנאשמים הוגש בגין פעילות שבוצעה לכאורה 3 שנים עובר לשנת 2005, בעוד שנגד פעילים אחרים שפעלו בשנת 2005, הסתפקה המדינה בהתראה בלבד.
הלבנת הון
ביחס לעבירות הלבנת ההון – טען ב"כ הנאשם 2, כי אלו נעברו לכאורה קודם לחודש אוגוסט 2000, מועד כניסתו לתוקף של חוק איסור הלבנת הון, התש"ס – 2000 (להלן: "חוק איסור הלבנת הון") ולפיכך, הן לא השתכללו לכדי עבירה וממילא, אין להעמיד את הנאשמים לדין בגינן.
ב"כ הנאשם 5 הוסיף על חברו וטען, על יסוד ההלכה הפסוקה, כי הפעולות המיוחסות לנאשמים באישום השני, אינן מהוות עבירות על חוק איסור הלבנת הון, אלא, לכל היותר עבירות מסים. לדבריו, דיני המסים הם האספקלריה הנכונה להתמודד עם העבירות המנויות באישום זה. זאת ועוד, עבירות מיסים אינן "עבירות מקור" כהגדרתן בחוק איסור הלבנת הון. כך או כך, לטעמו, לא ניתן להאשים בגין אותו מעשה, בעבירות לפי דיני המסים ולפי הלבנת הון כאחד. הסנגור הפנה לפסיקה בעניין.
משחק אסור – העדר חוות דעת
ב"כ הנאשם 5 טען, כי תנאי להוכחת קיומה של עבירת ניהול משחקים אסורים הוא המצאת חוות דעת מומחה, שמאשרת שהמשחק אכן נכנס בגדר הוראת סעיף 224 לחוק העונשין תשל"ז – 1977 לפיו, "משחק אסור" הוא משחק שתוצאותיו "תלויות בגורל יותר מאשר בהבנה או ביכולת". בענייננו, לא הומצאה חוות דעת שכזו וממילא נשמט היסוד להוכחת רכיב ה"משחק האסור" שבעבירה. הואיל והמחשבים באמצעותם נערכו המשחקים לא נתפסו, אף לא ניתן לערוך חוות דעת נכון לעת הזו. צורף פס"ד של בית משפט שלום, בו חזרה המאשימה מכתב אישום, בנסיבות דומות.
מחדלי חקירה
ב"כ הנאשם 2 טוען, כי מרשו לא הוזהר בחקירתו בביצוע עבירה של קבלת דבר במרמה, בנסיבות המפורטות בכתב האישום וממילא, לא מסר גרסה בנדון. הוא הוסיף, כי עד התביעה המרכזי ביחס לעבירה זו, עוה"ד יוסי כהן, לא נחקר ע"י המשטרה ולא מסר גרסה. במצב דברים זה, לא חלה חובה על נאשם 2 להשיב לאישום השלישי ולהתגונן מפניו.
ב"כ הנאשם 2 הוסיף, כי כתב האישום מנוסח באורח מסורבל וקשה להבנה, אשר אינו מאפשר להשיב לאישומים.
ביחס לאישום השלישי – שעניינו עבירות של קבלת דבר במרמה וגניבה בידי מנהל – טוען ב"כ הנאשם 4, כי מרשו לא היה חלק מהחברה ועל כן, אין לייחס לו את העבירה של קבלת דבר במרמה. באשר לעבירה של גניבה בידי מנהל – זו לא השתכללה לגישתו, הואיל ותקבולי ההימורים האסורים אינם נכנסים בגדר התיבה "דבר הניתן להיגנב", בהיותם בניגוד לחוק. טענה דומה העלה הסנגור ביחס לעבירות על חוק המע"מ - לדידו, עסקה בלתי חוקית, אינה חייבת במע"מ וכנגזרת, אין לדרוש הנפקת חשבונית בגין פעילות בלתי חוקית.