מדינת ישראל נ' גבארה(עציר)

נוכחים:

ב"כ המבקשת עו"ד גיל יואש

המשיב בעצמו (הובא ע"י שב"ס)

ב"כ המשיב עו"ד שוורצברג

החלטה

1.עסקינן בבקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בת.פ. 23635-10-11 .

2.כנגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של התפרצות לרכב בכוונה לבצע גניבה - עבירה לפי סעיף 413ו סיפא לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 וחבלה במזיד ברכב - עבירה לפי סעיף 413ה לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

3.על פי המתואר בכתב האישום, ביום 9.10.11 בשעה 10:45 או בסמוך לכך, התפרץ המשיב לרכב סובארו מ.ר. 11-504-23, שחנה בחניון ציבורי ברחוב קאפח בראשון לציון, בכך שפתח את דלת הרכב בדרך שאינה ידועה למבקשת, נכנס לתוכו, התיישב ונגע במתג ההנעה וזאת בכוונה לבצע גניבה או פשע.

כתוצאה ממעשיו של המשיב נשבר מפתח במתג ההנעה ונגרם נזק לדלת הרכב.

4.ב"כ המבקשת עותרת למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, זאת נוכח קיומן של ראיות לכאורה בדמות עדותו של עד ראיה, אשר שמר על קשר עין רציף עם המשיב במהלך האירוע כולו ועילת מעצר של מסוכנות, הקמה ועולה מעברו הפלילי המכביד של המשיב, בין השאר, בעבירות רכוש, קיומם של שני מאסרים על תנאי ברי הפעלה ויותר מכול היותו של המשיב אסיר ברישיון תחת פיקוח איזוק אלקטרוני.

5.ב"כ המשיב אינו חולק על קיומה של ראיה לכאורה, עדות עד ראיה, אך לשיטתו "לא מספקת כדי מעצר עד תום ההליכים", באשר חסרה היא את זיהוי פניו של המשיב.

כמו כן, לא נעשו כל בדיקות פורנזיות – ט.א. ו D.N.A.

6.ראיות לכאורה

הלכה היא כי בעת הדיון במעצר עד תום ההליכים אין בית המשפט מקיים קדם משפט פלילי ואינו בוחן את אמינות הראיות ומשקלן, אלא עליו לבחון את משקלן הסגולי של הראיות המפלילות-

"גם במסגרת הראיות לכאורה, בית המשפט צריך לקבוע ממצאים. ממצאים אלה הם לכאורה, ואין עניינם הכוח הראייתי האקטואלי הטמון בחומר החקירה. ממצאים אלה עניינם הכוח הראייתי הפוטנציאלי הטמון בחומר החקירה. אכן, "ראיות לכאורה" מחייבות תמיד הערכת סיכויים בדבר התפתחו עתידה, וזאת על רקע המכלול הקיים מכבר עתה, ובעיותיו המובנות. על כן, השאלה אותה צריך השופט לשאול עצמו, לענין ראיות אלה, הינה אם טיבה של הראיה - על רקע מכלול הראיות כולן המצוי בשלב זה - הוא כזה שקיים סיכוי סביר לכך שאותה ראיה תהפוך בסוף ההליך הפלילי לראיה רגילה אשר על פיה היא לבדה או בהצטרפה לראיות פוטנציאליות אחרות, ניתן יהיה לקבוע כנדרש את אשמתו של הנאשם.

"ראיות לכאורה להוכחת האשמה" הן איפוא ראיות גולמיות אשר לגביהן קיים סיכוי סביר שעיבודן במהלך המשפט - תוך בחינתן בחקירות, בקביעת אמינות ומשקל - יוביל לראיות (רגילות) אשר מבססות את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר."

(מדברי כב' הנשיא ברק בבש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133)

לשון אחר -

בית המשפט אינו נדרש, בשלב הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, לבחון אם חומר הראיות המצוי בידי התביעה מוכיח "לכאורה" את אשמת הנאשם מעבר לספק סביר ודי לו אם ימצא שבחומר החקירה מצוי פוטנציאל ראייתי, אשר בסיום המשפט יהא בכוחו להוכיח את אשמת הנאשם כנדרש בהליך הפלילי.

7.לאחר שעיינתי בחומר החקירה נחה דעתי כי יש בו "ראיות לכאורה" המספקות לשלב זה של ההליך ואף לא מצאתי כי חל בהן כרסום היורד לשורשן.