מדינת ישראל נ' גבאי

הכרעת דין

ראשית דבר

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

על פי כתב האישום מיוחס לנאשם כי ביום 19/03/09 בשעה 15:45 או בסמוך לכך, שהה במקום עבודתו. באותה העת, התגלע בינו לבין עמיתתו לעבודה, רווית בן שלום (להלן: "המתלוננת"), ויכוח, על רקע שיחות טלפון שביצע, במהלכו שפך הנאשם קפה חם על פלג גופה התחתון של המתלוננת. כתוצאה מכך נגרמו למתלוננת 15 כוויות בבטנה התחתונה, במפשעותיה ובירכיה (להלן: "החבלה") והיא נזקקה לטיפול רפואי.

הנאשם אישר את דבר הויכוח וכן את עצם קרות החבלה ואולם טען כי שפך את הקפה על המתלוננת בלהט הויכוח ובלא משים.

הראיות

עדת התביעה העיקרית עליה מבססת המאשימה את הוכחת כתב האישום הינה המתלוננת. זו סיפרה כי עבדה כפקידת מחסן פרק זמן העולה על 10 שנים, בחברה בה הועסק גם הנאשם כנהג. כמו כן כי בעת הרלוונטית העיר מנהל החברה שי (להלן: "שי"), לנאשם, על השימוש המופרז מצידו בטלפון המשרדי וכי גם היא אישרה שאכן שוחח בו מספר פעמים.

את שארע לאחר מכן תיארה כדלקמן:

"אז צביקה כעס על התגובה שלי כי הייתה לו איזושהי בעיה עם מכשיר הטל' שהוא קיבל מהעבודה, ושי כבר אמר לו שלא ידבר מהמשרד, מה אין לו כסף לדבר מהטל' שלו? וגם לא משלם מהטל' שקיבל מהחברה? אז הוא כל דקה נכנס ודיבר מהמשרד כדי לא לנפח את חשבון הטל' שקיבל מהחברה. מה שקרה הוא שצביקה כעס באותו הרגע ואמר לי תישבעי בבתך שזו פעם רביעית או חמישית שאני נמצא כאן ומדבר אז אמרתי לו שזה לא ענייני כלל, אף אחד לא מגביל אותך לדבר בטל' ובינתיים זה קטע כזה שהוא אומר לי תישבעי בבת שלך, והכוס קפה בידו כי מאיר הכין לו, הוא נכנס בתרעומת כזאת של הישבעות ואמרתי לו שאני לא מעוניינת להישבע בה. הוא התקרב מעבר לשולחן והשליך את הקפה, תוך כדי שהוא אומר למה את מדברת שטויות כאלו.

ש. מה הוא אמר לך לפני שזרק את הכוס?

ת. הוא אמר לי תסתמי את הפה שלך, למה את בכלל אומרת דברים כאלה, תישבעי בליאור, וזה מה שאני זוכרת שנאמר שהוא אמר לי ואמרתי לו שאני לא רוצה להישבע בליאור והוא אמר שאני צוחקת יחד עם שי עליי הוא כעס והתקרב לעבר שולחני ואיפה שישבתי, הוא עמד מעבר לשולחן ונתן את הכוס כפה ואמר את תסתמי את הפה שלך והשליך את הקפה לעבר החלק התחתון של הגוף שלי וכל הכוס נפלה על כל החלק העליון ואיבר המין שלי היה עם כוויות והוא לא טרח אפילו לבקש סליחה, הבן אדם המשיך להעליב ולהשפיל אותי ולהגיד לי את רואה ככה לומדים, אם לא תלמדי אני אשפוך עלייך את כל הקומקום. תלמדי לסתום את הפה שלך ואני כולי הייתי עסוקה בהלם שקיבלתי את הכוס הזו, כל החלק התחתון כאב לי, כולי רטובה עם קפה כל הגוף בער לי, וההשפלה ואפילו המנהל ושאר האנשים לא הבינו מה קרה שם בכלל, איך זה הגיע למצב כזה ואני מצאתי את עצמי נוסעת הביתה בסערת רגשות ולא יודעת איך הגעתי הביתה, ישר לקופת חולים, וכל השאר פשוט מאוד מה שחוויתי הלאה."

(עמ' 10 לפרוטוקול ש' 12)

המתלוננת שללה כי הקפה נשפך בטעות בשל תנועות ידיו של הנאשם ואף ציינה כי אם כך היה הדבר הרי שהקפה לא היה נשפך עליה כלל לנוכח רוחבו של השולחן, כמטר ומחצה.

כמו כן עמדה על גרסתה שהנאשם אף לא התנצל בפניה באותה העת בטענה כי שפך את הקפה בטעות, אלא כי התקשר אליה לבקש את סליחתה רק בשעה 20:00 ולאחר שהובהר לו על ידי המעסיק למה נקלע.

בחקירתה הנגדית ציינה המתלוננת כי שי כליף (להלן: "שי") היה עד לדרישת הנאשם שתישבע בשמה של ביתה. ואולם בהמשך ציינה, כי לא מן הנמנע ששי הפנה את גבו תוך כדי חילופי דברים אלה וכן כי לא ראה את הנאשם שופך את הקפה. המתלוננת עמדה על דעתה כי שי היה נוכח בשלב שלאחר שפיכת הקפה וציינה כי הציע לה לנגב עצמה בסמרטוט. היא ציינה בנוסף כי נכחו במקום גם עובד אחר בשם מאיר (להלן: "מאיר") וכן מלגזן.

שי העיד כי עובד במפעל לייצור נייר בו עבדו המתלוננת כפקידה והנאשם כנהג. באשר לאירוע נשוא כתב האישום סיפר כי המתלוננת והנאשם שהו במשרד ואילו הוא שתה קפה מחוצה לו. באותה העת, שמע צעקה, הגיע למשרד ואת מראה עיניו תיאר כדלקמן:

"....אז שמעתי צעקה והלכתי למשרד , נשפך עליה קפה. היא אמרה לי שנשפך עליה קפה. אמרה שצביקה שפך עליה קפה. ביקשתי ממנו לצאת החוצה ואמרתי לה שתשטוף את עצמה אם היא רוצה סמרטוט או משהו כי אנחנו לא מחזיקים דברים כאלה במשרד. אם היא צריכה משהו שתגיד לי.

ש. מה הסיטואציה שראית אותו ?

ת. נכנסתי למשרד , הוא היה עם הגב אלי, שולחן הפריד ביניהם, כשאני באתי הכוס קפה היתה ביד שלו. אני חושב שביד שמאל אם אני לא טועה הכוס היתה ביד שלו.

כשהייתי במשרד היה משהו קודם, הוא ניהל שיחות טלפון, הוא דיבר הרבה בטלפון והיא אמרה לי שהוא התקשר מהמשרד ואז התחיל כל הנושא הזה. היה ויכוח או משהו כזה."