מדינת ישראל נ' גאבר(עציר) ואח'

גזר דין (מתוקן מיום 14.3.2013)

לאחר שמיעת ראיות התביעה, הודה הנאשם בעובדות כתב האישום המקורי, והורשע על ידי ביום 1.2.12 בביצוע עבירות של ניסיון הסעת תושב זר השוהה שלא כדין בישראל בנסיבות מחמירות, קשר לעוון, הפרעה לעובד הציבור, נהיגה פוחזת ברכב, הסעת נוסעים בשכר, הסעת נוסעים מעל המותר והסעת נוסעים ללא חגורת בטיחות.

הנאשם חבר לנאשם 2, לקטין ולאחרים לצורך הבאת תושבי הרשות הפלשתינית שלא נושאים בידם אישורי שהייה בישראל לתוך שטחי המדינה. הנאשמים, הקטין והאחרים הכניסו 5 תושבים זרים לתוך תא נסתר במשאית והסיעום לכיוון מחסום הכניסה לישראל, הנאשם נהג ברכב. התא בו אוחסנו תושבי השטחים היה תא צר מאוד, אשר כמות החמצן בו מוגבלת והוא נפתח רק מחוץ לתא באמצעות פירוק הטמבון האחורי של המשאית שהיה מורכב עם ברגים.

עם הגיע המשאית ומטענה למחסום, הבחין חייל בתא הנסתר וביקש מהנאשם לפתוח את התא. הנאשם טען שאין אפשרות לעשות כן. הוזעקו חבלנים למקום, החבלנים פתחו את התא הנסתר ומתוכו הוצאו חמישה תושבים זרים, כשהם מעולפים למחצה עקב התנאים הקשים ששררו בתא הנסתר. חלק מהתושבים הזרים נזקקו לטיפול רפואי.

כאמור לעיל הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המקורי עוד ביום 1.2.12. באותו שלב הוא נשלח לתסקיר לפי בקשת ב"כ הקודמת, אלא שאבדו עקבותיו של הנאשם עד אשר הוחלט להתלות הליכים בעניינו. הנאשם אותר בסופו של דבר והובא לבית המשפט בצו הבאה. ההליכים חודשו וכעת טענו הצדדים לעונש.

הצדדים הציעו לבית המשפט ענישה מוסכמת הכוללת מאסר בפועל בן תשעה חודשים, מאסרים על תנאי, קנס וענישה נלווית. על נאשם 2 גזר בית משפט זה ב(כב' השופט גולדס) ביום 8.2.11 שבעה חודשי מאסר בפועל וענישה נלווית. גם באותו עניין הוצגה לבית המשפט ענישה מוסכמת וניכר מגזר הדין כי בית המשפט התלבט טרם כיבד את ההסדר.

לעניינו לא מדובר בהסדר טיעון כהגדרת מונח זה בפסיקה, אלא בהסכמה עונשית של הצדדים, לאחר הרשעה. בית המשפט אינו מחויב להסכמות כאלה כפי שהוא מחויב להסדרי טיעון והטעם לכך ברור: הנאשם אל הודה מתוך ציפייה שייגזר עליו העונש. הנאשם הודה קודם לכן מבלי שהייתה לו כל ציפייה בדבר הענישה המתאימה. יחד עם זה, בית המשפט התחשב כמובן בעתירת הצדדים ולא נהוג בשיטתנו המשפטית לגזור על נאשם עונש חמור מזה לו עותרת התביעה.

על פניו נראה כי הפער העונשי בין הנאשמים קטן מדי. הנאשם 1 אשר גם נהג ברכב באופן שתואר בכתב האישום, ואשר נעלם ואבדו עקבותיו עד אשר נדרש בית המשפט להתלות הליכים בעניינו, ראוי לעונש חמור מזה שהציעו הצדדים. ועם זה, כפי שציין בצדק ב"כ המאשימה אין הנאשם, חרף התנהגותו המתוארת הרשעות קודמות. זו לו הרשעתו הראשונה ומאסרו הראשון. לכך יש להוסיף את הטרגדיה המשפחתית הקשה שפקדה את הנאשם כפי שתיאר בא כוחו ובנסיבות אלה החלטתי לגזור את העונש כפי עתירת הצדדים:

אני גוזר אפוא את העונשים הבאים:

1.מאסר בפועל למשך שנים עשר חודשים, בניכוי ימי מעצרו מיום 14.9.10 ועד יום 14.11.10 וכן מיום 8.1.13 ועד היום.

2.מאסר על תנאי בן שמונה חודשים, והתנאי הוא כי במשך תקופה בת שלוש שנים מיום שחרורו, לא יעבור הנאשם עבירה לפי חוק הכניסה לישראל.

3.מאסר על תנאי בן ארבעה חודשים, והתנאי הוא כי במשך תקופה בת שלוש שנים מיום שחרורו, לא יעבור הנאשם עבירה בה הורשע זולת העבירה של ניסיון הסעה ברכב של תושב זר.

4.קנס בסך 2,000 ₪ או עשרים ימי מאסר תמורתו.

הקנס יקוזז מתוך כספי ההפקדה בתיק המ"ת והיתרה תועבר לב"כ הנאשם, עו"ד איהאב ג'לג'ולי וזאת על פי הסכמתו המפורשת של הנאשם.

5.פסילה בפועל מלהחזיק או לקבל רישיון נהיגה למשך תשעה חודשים, שיחלו ביום שחרורו של הנאשם מן הכלא.

6.פסילה על תנאי בת תשעה חודשים למשך שנתיים, החל ביום בו תסתיים הפסילה בפועל.

העבירות שיפעילו את התנאי הם כקבוע בפקודת התעבורה ובנוסף עבירה על פי סעיף 12א לחוק הכניסה לישראל התשי"ב - 1952, או עבירה של נהיגה פוחזת ברכב לפי סעיף 338(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, או שלוש העבירות לפי תקנות התעבורה בן הורשע הנאשם בתיק זה.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתנה והודעה היום ב' ניסן תשע"ג, 13/03/2013 במעמד הנוכחים.

מיכאל קרשן, שופט