מדינת ישראל נ' גאבר(אסיר) ואח'

הכרעת דין

אני מרשיע את הנאשמים על פי הודאתם בעבירות המיוחסות להם בכתבי האישום המתוקנים.

לגבי הנאשם 1:

1. פריצה לרכב – עבירה על סעיף 413 ו' לחוק העונשין.

2. גניבה מרכב – עבירה על סעיף 413ד' (א) לחוק העונשין.

3. חבלה במזיד – עבירה על סעיף 413 ה לחוק העונשין.

4. הדחה בחקירה – עבירה על סעיף 245 (א) לחוק העונשין.

5. תקיפת שוטר – עבירה על סעיף 273 לחוק העונשין.

6. איומים – עבירה על סעיף 192 לחוק העונשין.

לגבי הנאשם 2:

1. סיוע לגניבה מרכב – עבירה על סעיף 413ד' (א) ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין.

2. סיוע לחבלה במזיד – עבירה על סעיף 413 ה ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין.

בנוסף אני מרשיע את הנאשם 2 על פי הודאתו בעבירה של הפרת הוראה חוקית המיוחסת לו במסגרת ת"פ 7018-07-09 בבימ"ש השלום בנתניה.

ניתנה והודעה היום א' כסלו תש"ע, 18/11/2009 במעמד הנוכחים.

חגי טרסי, שופט

גזר דין

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בעבירות שיוחסו להם בכתבי אישום מתוקנים. על פי עובדות כתבי האישום המתוקנים, ביום 3.5.09 פרץ הנאשם 1 לרכב שהיה חונה בחניון הרכבת בנתניה ובסיוע הנאשם 2 פירק את מכשיר הרדיו טייפ מהרכב ונטלו מהמקום. בהמשך השליכו הנאשמים את המכשיר לכיוון השיחים. מאוחר יותר, עם מעצרם של הנאשמים, אמר הנאשם 1 לנאשם 2 בערבית שלא יאמר היכן היו ושיגיד רק שבא לאסוף אותו מהעבודה. כמו כן איים הנאשם 1 על אחד השוטרים, צעק לנאשם 2 שיאמר שלא היה איתו ותקף שוטר נוסף בכך שהרים ראשו ופגע בו וכן תפס את רגלו של השוטר, לא אפשר לו לזוז ואיים עליו בדברים בוטים.

הנאשם 2 צירף תיק נוסף שעניינו הפרת תנאי השחרור בכך ששהה ביום 8.7.09 מחוץ למקום בו היה אמור לשהות בתנאי מעצר בית.

הצדדים הגיעו להסדר טיעון במסגרתו הם עותרים במשותף להטלת עונשים של 12 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי על הנאשם 1, ומאסר על תנאי וקנס על הנאשם 2.

עברם הפלילי של הנאשמים אינו מכביד באופן מיוחד. לחובת הנאשם 1 שתי הרשעות קודמות, שרק אחת מהן הנה בגין עבירות דומות. על עבירה זו נדון אך לאחרונה בתחילת שנת 2009, ובהצטברות המקרים בעניינו יש כדי להדאיג ולהעיד על תהליך התדרדרות מסוים שחווה הנאשם 1 בתקופה האחרונה. באשר לנאשם 2, לחובתו הרשעה אחת בלבד משנת 2001 בגין עבירה של העלבת עובד ציבור, כך שהאירוע הנוכחי הנו המקרה היחיד בו הסתבך בביצוע עבירות רכוש.

צודק התובע בטענתו בדבר חומרתן ונפיצותן של עבירות ההתפרצות והגניבה לרכב. מדובר בעבירות הפוגעות פגיעה קשה הן ברכושו של הציבור והן בתחושת הביטחון האישי. בשל כך, מוטלת חובה של ממש על בתי המשפט, להטיל עונשים אשר יהיה בהם כדי להרתיע הנאשמים ואחרים כמותם מפני ביצוע עבירות דומות בעתיד.