מדינת ישראל נ' בשיר

החלטה

בפני בקשה להארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

המשיב נעצר ביום 23.6.13 ומיוחסת לו עבירה של נהיגה ברכב בלא רשיון נהיגה, בהיותו בלתי מורשה כלל לנהיגה, וזאת בתקופת פסילה.

מעצרו של המשיב הוארך עד יום 27.6 שאז התקיים הדיון בבקשה זו בפניי. במסגרת הדיון טען המשיב כי כלל לא ביצע את העבירה וביקש לשחררו מסיבה זו, ולחילופין ביקש לשחררו לחלופה ראויה, כאשר המפקחים המוצעים הינם הוריו ודודתו.

סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו 1996, הוא הקובע את מסגרת הדיון בבקשה מעין זו. לפי הוראות הסעיף ניתן להורות על מעצרו של נאשם, עד תום ההליך המשפטי נגדו מכמה עילות, אשר הרלוונטית לענייננו היא קיום חשש שהנאשם יסכן את בטחון הציבור אם לא ייעצר. עוד קובע הסעיף מספר סייגים והם קיום ראיות לכאורה לאשמתו של המשיב, והיעדר אפשרות "להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה".

קיומן של ראיות לכאורה:

כאמור לעיל, השאלה המרכזית שיש להכריע בה היא שאלת קיומן של ראיות לכאורה לביצוע עבירה בידי המשיב. הסנגור טען באריכות בעניין זה והתמקד בסתירות בגרסאות אנשי המשטרה. יחד עם זאת, הסנגור הודה בהגינותו כי גם בגרסת המשיב ואביו נפלו סתירות.

השוטר אמרוסי רשם את הדברים הבאים:

"הבחנתי במוחמד בשיר... נוהג ברכבו מסוג הונדה... כאשר הוא יוצא מחניה בשכונת עין עפיה. סימנתי לשותפי נביה לנסוע אחרי הרכב ונביה נסע לכיוונו. נהג הרכב משהבחין בנו חזר בנסיעה לחנייה וזיהיתי אותו יוצא מדלת הנהג"

ובהמשך:

"נביה ניגש למוחמד בשיר והודיע לו שהוא מעוכב לתחנה להמשך בירור. הנ"ל החל לגלות סימני לחץ ולפתע החל להתרחק מאיתנו ופתח בבריחה בין הבתים".

מר עמרוסי הוסיף ורשם מזכר למחרת:

"זיהיתי בוודאות את מוחמד בשיר אשר נהג ברכב וזאת על פי דוח איכס"א בתאריך 11.6... מוחמד בשיר יצא מהחנייה כאשר זכוכית חלון קדמי שקוף ו-2 חלונות קדמיים היו פתוחים לרווחה. מנוע הרכב היה חם וזאת לאחר שבדקתי בידי הימנית".

השוטר נביה מוקלד רשם בדוח הפעולה שלו:

"הבחנו באדם נוהג ברכב הונדה צבע שחור... המוכר לךנו מעבודתנו במשטרה כפסול נהיגה... כשראה את הניידת הוא נכנס לחצר של בית בצד ימין אחרי הכיכר... וכיבה את הרכב וראיתי אותו יוצא ממושב הנהג והולך לכיוון הבית. לציין כי קראתי לחשוד מוחמד שיבוא אליי וכשהוא בא הוא שאל מה".

שני השוטרים מספרים כי זיהו את המשיב מהיכרות מוקדמת וכי מסר שאין בידו ת.ז. אך הציג בפניהם דו"ח איכס"א שהיה בידו, ועל פי הפרטים שם זוהה באמצעות התמונה המופיעה במסוף. תדפיס תמונה זו נמצא בתיק, ומדובר בתמונה עדכנית וברורה ממנה ניתן לזהות בקלות את המשיב.

לא מצאתי בין גרסאות העדים סתירות אשר מטילות ספק ממשי בעובדה כי הבחינו ברכב בנסיעה, זיהו את המשיב כנהג הרכב, וכי הוא ברח מהם לאחר בהבין כי הוא צפוי להיות מעוכב לחקירה. הסתירות עליהן הצביע הסנגור הינן שוליות לדעתי, ואינן נוגעות לשאלה המרכזית.

לעומת זאת, סבורני כי בגרסת המשיב עצמו סתירות רבות לעומת גרסת אביו והוא נמנע מתשובות לשאלות רבות.

כך למשל בחקירתו טען המשיב כי עמד ליד הרכב אשר הובא למקום בידי אביו "אבא שלי נהג ואני ישבתי לידו.. ואז אבא שלי חזר הביתה ברגל". לעומת זאת, אביו של המשיב סיפר כי בעת הנהיגה ברכב "הייתי לבד" וכי אינו יודע איפה היה בנו באותה עת. האב טען שהביא את הרכב לביתו של מכונאי, ובנו היה אמור להגיע למקום לפגוש את המכונאי, אך המשיב טען כי "אין לו טלפון ואין לו קשר " לאותו מכונאי.

עוד התגלו סתירות נוספות בין גרסאות האב ובנו. כך טען האב כי הוא קנה את הרכב, תמורת 13,000 ש"ח בלא נוכחות בנו וכי רק הוא (האב) עושה בו שימוש, וכי ערך עם הקונה זכרון דברים. אולם המשיב טען כי הוא זה שקנה את הרכב תמורת 15,000 ₪, וכי לא נערך הסכם עם הקונה אלא העברת בעלות ישירה, וכי ברכב נוהגת "אמא ולפעמים אבא וגם אני לוקח את הרכב עם חברים".