מדינת ישראל נ' ברקוביץ

החלטה

רקע

1.         הנאשמת בתיק נשוא בקשה זו, מואשמת בביצוע עבירות של תקיפת עובדי ציבור בתפקיד, איומים והעלבת עובד ציבור, לפי סעיפים 382א (א), 192 ו- 288 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

2.         בישיבת יום 2.7.12, אשר התקיימה בשעתו בפני כב' השופט י. טורס, הביעה ב"כ המבקשת את התרשמותה לפיה יש מקום להפנות את עניינה לועדת האבחון (להלן: "הועדה") בהתאם לחוק הסעד (טיפול במפגרים) התשכ"ט-1969 (להלן: "החוק"). כב' השופט טורס נעתר לבקשה וביום 16.1.13 התקבלה החלטת הוועדה אשר קבעה כי המשיבה כשירה לעמוד לדין, באשר היא מתפקדת ברמה שאינה פיגור שכלי – בטווח הגבולי עד נורמלי נמוך, מבחינה בין טוב לרע ובין מותר לאסור, הפנימה ערכים חברתיים ופועלת על פיהם, מבינה את הליכי המשפט באופן בסיסי אך מספק ומכירה את הדמויות הפועלות בו ואת תפקידיהן.

3.         בעקבות החלטה זו של הועדה ביקשה ב"כ המבקשת כי אורה על הזמנת חבריה לדיון בבית המשפט. ב"כ המשיבה טוענת כי היא נכחה בדיון שהתקיים בפני הועדה, כי היא לא מסכימה עם מסקנותיה וכי לנוכח העובדה שמהלך הדיון בה לא תועד בפרוטוקול כלשהו (שכן על פי מה שהוסבר לה ועדות האבחון אינן נוהגות לנהל פרוטוקולים מסוג זה), רשמה היא בעצמה "את משפטי המתח ואת התשובות שהמשיבה נתנה" ואלה – כך לטענתה – אינן עולות בקנה אחד עם המסקנות שבחוות הדעת והחלטת הועדה.

4.בטיעוניה בכתב, אשר הוגשו לבית המשפט בעקבות החלטתי מיום 17.4.13, נימקה ב"כ המבקשת את בקשתה בנימוקים אלה:

פניה אל ועדת ערר מכח הוראות 8-10 לחוק אינה מתאימה למקרה זה שכן בסעיפים אלה מדובר במי שאובחן כמפגר ואילו המבקשת לא אובחנה ככזו.

סמכויות ועדת הערר אינן רלבנטיות לסוגיה המתעוררת במקרה זה, שכן עניינן בסעדים אזרחיים הנוגעים לשאלת הזכאות לדרכי טיפול.

הסמכות לקבוע כי נאשם בפלילים אינו כשיר לעמוד לדין מחמת ליקוי בכושרו השכלי נתונה לבית המשפט בלבד ולכן חוות דעתה של הועדה הינה ראיה שאותה אמנם יביא בית המשפט בחשבון שיקוליו בהחלטתו, אך אין היא הראיה היחידה.

מלשון סעיף 19ב. לחוק עולה כי גם מי שכשרו השכלי לקוי אך הוא אינו מגיע לדרגת "מפגר" כהגדרתו בחוק, יכול להימצא ע"י בת המשפט כבלתי כשיר לעמוד לדין.

מן הפסיקה הרלבנטית עולה כי זימון חברי הועדה למתן עדות בבית המשפט, אינו דבר נדיר (ר' החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב בתפ"ח 1944-12-09 מדינת ישראל נ' אבהרם כהן).

5.ב"כ המבקשת מוסיפה וטוענת כי במהלך הראיון על ידי חברי הועדה השיבה המבקשת לגבי

חלק מפרטי שאלותיהם, "באופן שגוי מן היסוד" וכי היא עצמה "שמעה את המבקשת

אומרת בפני ועדת האבחון אמירות המעידות לכאורה על כך שהיא אינה מכירה את כל

הדמויות הפועלות בבית המשפט ואת תפקידן והבנתה הבסיסית את ההליך המשפטי

לוקה בחסר".

6.בהתנגדותו לבקשה, טוען ב"כ המשיבה כי יש לאבחן את המקרה נשוא החלטת בית

המשפט המחוזי בתל אביב בתפ"ח 1944-12-09 הנ"ל מהמקרה שלפנינו שכן באותו מקרה