מדינת ישראל נ' ברנשטיין חיים

הכרעת דין

הנאשם זכאי מחמת הספק.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ביום 3.9.10 בשעה 02:15, נהג ברכב מספר רישוי:42-194-70 בכביש 44 למזרח בהיותו שיכור בכך שסירב לתת דגימה של אויר נשוף על פי דרישת השוטר.

בדיון ההקראה שהתקיים ביום 27.1.11 כפר הנאשם באמצעות בא כוחו, כולל כפירה בסירוב ובשכרות ולמעט בנהיגה.

מטעם התביעה העידו:

- תלמוד אלברט (להלן:עת/1), אשר ערך הזמנה לדין וכתב אישום (ת/1), דוח עיכוב (ת/2), דוח פעולה באכיפת נהיגה בשכרות (ת/3) ותחקור (ת/4).

- שי בן נון (להלן: עת/2 או מפעיל הינשוף), באמצעותו הוגש דין וחשבון על בדיקת שכרות (ת/5), העתק צילומי של פלט הכיול (ת/6) ופלט בדיקה (ת/7).

- דודי בלה (להלן:עת/3) אשר ערך לנאשם שימוע ובאמצעותו הוגש ומזכר (ת/8) וטופס שימוע (ת/9)

הנאשם אף העיד להגנתו.

לאחר ששמעתי את עדותם של עדי התביעה, עדותו של הנאש ועיינתי במסמכים שהובאו בפני התעורר בלבי ספק אם עבר הנאשם את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

כאמור מדובר בעבירה של נהיגה בשכרות מכח סירוב לבצע בדיקת ינשוף על פי דרישת השוטר.

על פי עדותו של עת/1 נדרש מהנאשם לערוך בדיקת נשיפון אולם הכשיל את הבדיקה בכך שלא הכניס אויר ועל כן העביר אותו לבדיקת ינשוף.

עת/2 העיד כי הנאשם ביצע 3 נשיפות אולם בכל אחד מהנשיפות לא נתן אויר מעבר לכוכבית אחת כך שבסופו של דבר נרשמה תוצאה של נשיפה אסורה.

מעדותם של עדי התביעה הנ"ל עולה כי הנאשם הכשיל את בדיקת הינשוף בכך שסירב לבצע את בדיקת הנשיפה על פי דרישת השוטר.

הנאשם אינו חולק על כך שאכן נענה לבקשה לבצע בדיקת נשיפון וינשוף אולם נאמר לו כי זה לא מספיק, הפעילו עליו לחץ ונאמר לו שבמידה ולא ינשוף יותר חזק יעכבו אותו למעצר.

עלי לציין כי על פי הוראות החוק אין די בסירוב לביצוע בדיקת הנשיפה הן בדרך של סירוב ממשי או בדרך של הכשלת בדיקה אלא שעל פי יסודות העבירה יש להסביר לנאשם את משמעות הסירוב וכך שהוא יחשב כשיכור אם הוא יסרב, ההסבר על כך צריך להיות ברור וחד.

במקרה אשר בפני עת/1 מילא טופס דוח פעולה באכיפת איסור נהיגה בשכרות ת/3 וסימן בסעיף 8 – שדרש מהנהג לתת דגימת נשיפה, הסביר לו כי מטרת הנטילה הינה לשם איתור אלכוהול וסומן על ידי איקס הן דרישתו למתן דגימת נשיפה והדרישה למסור דגימת דם או שתן.

אציין כי, בחלק הרלוונטי למתן דגימת נשיפה מודפס גם ההסבר המחייב על פי חוק כי מי שמסרב לדרישת השוטר לתת דגימת נשיפה לבדיקה רואים אותו כמי שעבר עבירה של נהיגה בשכרות.

אולם כאשר נחקר העד מסר כי אינו זוכר את האירוע ולגבי סעיף 8 מסר כי טעה בסימון דרישה לבדיקת דם ושתן וכאשר נשאל אם הקריא לנאשם את ההסבר מסר כי אינו יכול להגיד וכי בשאלות שהנאשם צריך לענות הוא הקריא לו.

כלומר העד לא יכול להגיד באופן ספציפי האם הסביר לנאשם את משמעות הסירוב ומאחר וסימן דרישות לבדיקות שונות התעורר בלבי ספק אם משמעות הסירוב הוסברה לנאשם במידה הנדרשת כדי שהנאשם יחשב כשיכור.