בפני
כב' השופט שמעון שטיין
הכרעת דין
1.נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות כלהלן:
א.חבלה או פציעה כשהעבריין מזויין, עבירה לפי סע' 334 בנסיבות סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק").
ב.תקיפה סתם – עבירה לפי סע' 379 לחוק.
ג.היזק לרכוש במזיד – עבירה לפי סע' 452 לחוק.
על פי כתב האישום, מדובר באירוע מיום 13.4.2007, סמוך לשעה 22:30, במלון "מצודת דוד" בירושלים.
הנאשם והמתלונן עבדו במטבח המלון ובעקבות עימות ביניהם, נטל הנאשם דוקרן חד המשמש להרמת בשר ופגע באמצעותו בבטנו של המתלונן וגרם לו לשריטה במותנו הימנית באורך של 6 ס"מ. בהמשך ולאחר שהמתלונן אחז סכין בידו לשם התגוננות ולאחר שהנאשם התקרב למתלונן, הוא נפגע מהסכין אותה החזיק המתלונן.
בהמשך הערב, כאשר ראה הנאשם שוב את המתלונן, הוא דחף אותו וקרע את חולצתו.
2.מטעם התביעה העיד המתלונן – ע"ת מס' 1, ועובד מטבח נוסף – ע"ת מס' 2. כן הוגשה אמרת הנאשם – ת/2 ושתי תמונות של המתלונן, בהן מצביע על השריטה במותנו (ת/1א'-ת/1ב').
מטעם הסנגוריה העיד הנאשם.
3.בעדותו מסר המתלונן, כי ביום המקרה עבד במלון כעובד אקסטרה, דהיינו ככח אדם נוסף המתוגבר על ידי המלון, וזאת כפעמיים-שלוש בשבוע. הוא שימש כעוזר טבח ותפקידו באותו יום היה חיתוך בשר בעמדת בשר שהוצבה בטרסה של המלון. לאחר שהעיר לעובדת אחרת כי עליה להסיר הפרח שהיה בדש בגדה נוכח אי תקניות כללי המלון בהקשר ללבוש, ומשלא נענתה לדרישתו, הסיר הפרח בעצמו. הנאשם, שראה את האירוע, ומתוך שאולי ניסה להגן עליה, הורה לו ללכת מהמקום ולעשות דברים שלא קשורים לעבודה. תשובת העד אליו היתה כי הוא עובד באותו מקום. תגובת הנאשם היתה במילים "סתום את הפה". העד הגיב ואמר "אל תגיד לי סתום את הפה". אז אחז הנאשם דוקרן-מזלג באורך 40 ס"מ המשמש לייצוב הבשר בזמן החיתוך, התחיל להיצמד אליו והזיז ידו בחדות לכיוון בטנו. ואז, ורק משום שזז, הוא לא נדקר ממש אלא אך נשרט באופן עמוק למדי בבטנו בצידה הימני. כאשר ראה שהנאשם מנסה לשוב ולדקרו ולא היה לו מקום לברוח, נוכח השולחנות המוצבים שם, אחז סכין מתוך מחשבה שהנאשם יחדל. אולם, הנאשם רצה לקחת הסכין מידו ואחז בה. טבח שלישי הגיע, העיר לשניים כי יש אורחים במקום ואל להם לעשות "בלגאן". הנאשם פנה לעד, אמר לו "נתחשבן בחוץ".
העד ציין כי עד לאותו רגע לא חש בשריטה, ורק בסיום האירוע הרגיש שבטנו שורפת. הוא ירד למטה לקומה השניה לחפש השף על מנת לשים תחבושת או פלסטר, ומשלא היה במשרדו ומסרו לו כי הוא נמצא בבטחון, הוא פנה לכיוון הבטחון, פגש את הנאשם. האחרון שאל אותו לאן הוא הולך ומדוע אינו עובד. משהשיב לו כי יש לו פצע והוא צריך לחובשו או לשים פלסטר, אמר לו הנאשם כי הוא צריך לשים פלסטר בראש. אז ניגש אליו הנאשם, מתך מטרה לריב, תפס אותו בשתי ידיו בחולצתו באזור הצווארון, וכתוצאה מכך נקרעה החולצה. טבחים שהיו במקום הפרידו ביניהם וקראו לבטחון. העד בעצמו ניגש אח"כ לבטחון על מנת שיזעיקו משטרה או שיטפלו באירוע. הוא נחבש ולאחר שהגיע הקב"ט, נרשמו הדברים על ידו (להלן, גם: "האירוע השני").
העד אישר כי בעקבות האירוע התבקש לעזוב העבודה, אולם לאחר כחודש חזר לאותה עבודה באותה מתכונת, כ- 3 פעמים בחודש.
את תלונתו מסר מאוחר יותר, בשעת לילה מאוחרת, בתחנת המשטרה שבקרית גת, מקום מגוריו, שם אף צולם.
לגרסתו בחקירתו הנגדית, באירוע הראשון, שהיה למעלה, לא היו עדים, למעט טבח שאין הוא זוכר את פרטיו וכן אותה בחורה - אנג'ליקה. על אף שביקש ממנה לאחר האירוע לבוא ולספר מה קרה, היא סירבה. מאמציו לשכנעה באמצעות בן דודה, אף הם לא צלחו, וזאת נוכח חששה ממשפטים ומהוריה.
בחקירתו הנגדית לא הכחיש העד כי הנאשם דיבר אליו לא יפה, צחק על אחותו וקרא לו "הומו", כפי שמסר לקב"ט, ואולם הוא לא התייחס לכך ברצינות נוכח כך שזהו הצחוק של הנאשם, כי כולם מכירים אותו כך. ואולם, לא זו היתה עילת האירוע, אלא עניין הפרח, כי להערכת העד, פעולת הנאשם היתה להראות לבחורה, אנג'ליקה, שהוא מגן עליה.
עוד בתשובה לשאלת הסנגור בהקשר לכך שאף במשטרה תוך כדי חקירתו, מצא החוקר להזהירו נוכח כך שהחזיק בסכין ופצע אחר, השיב כי לא היה לו לאן לברוח, שכן הנאשם עמד ביציאה מהמזנון.
העד הכחיש כי טרם שנדקר על ידי הנאשם הוא אחז בסכין. עוד הכחיש הטענה לפיה הוא התווכח עם הנאשם כשהסכין בידו ונופף בה ואז פנה אליו הנאשם וביקש ממנו להניחה בשל כך שלא היה לו מה לחתוך אותה עת. תשובת העד לגרסה זאת היתה כי היא אינה נכונה, שכן הוא לא עבד בחיתוך באותו זמן. העד חזר ומסר בחקירתו הנגדית כי רק לאחר שהנאשם דקרו בפעם הראשונה וניסה לדוקרו בשנית אחז בסכין על מנת להרתיע את הנאשם שלא יתקרב אליו, אולם הנאשם לקח הסכין בידו, ניסה להעיפה ממנו ונפצע כנראה עקב כך.